ענדנו טלאי צהוב

הוציאו לנו ספר לבן

אבל גם כשקיבלנו אור ירוק

ירושלים של זהב לא ניתנה לנו

על מגש של כסף.

הזמן חלף כמו בסרט כחול

עד שהחלטנו לשלוף כרטיס אדום

כי במציאות האפורה הזו,

אפילו עם משקפיים ורודים,

אפשר לראות בבירור דגל שחור.

אין מה לומר, אנחנו עם סגולה.

המילים שלי אוזלות,

מתמעטות והולכות מיום ליום.

קודם אובדות המילים הטובות,

הן תמיד הראשונות ללכת.

ומצטרפות אליהן המילים היוקדות

מציתות ההשראה והדמיון.

שאר המילים הרגילות,

היומיומיות

מתפוגגות כמו מעצמן.

זה זמן לא רב, לפחות

שמגיע תורן של המילים הריקות

המתחסדות

והן לוקחות עמן אף את ה"א הידיעה.

לבסוף

אני נותרת רק עם ו"ו החיבור,