לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Me, Myself & I...

הגעתם לבלוג שלי, נשארו לכם עוד שתי משאלות! השמים הם לא הגבול - הם רק ההתחלה! (דיוגניס)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2005

פילוסופיה נטו. "מי אתה?"


תשובה למישהו שרשם לי תגובה, שקצת עצבנה אותי...


 

spag , 15:22 25/11/2005: אז מי את? ואיפה את ביחס לשמיים?


 

ממממ, אני מאיה....

זה די מוזר לשאול מישהו "מי אתה?" ולצפות שהוא יכתוב לך 2-3 שורות בסיכום על חייו.

קודם כל, אני מאמינה שכל אחד הוא עולם ומלואו, (ציטוט חז"ל, חכמים ממני), ואני לא מאמינה שמישהו יכול להסביר לך מיהו בכמה שורות, או אפילו בכמה דפים.

אני לא מאמינה שאפילו אדם, יודע מי הוא באמת.

 

בשביל לדעת מי זה אדם, צריך הרבה יותר מזה.

בשביל לדעת מי זה אדם, צריך להיות איתו בשעות היפות שלו, שהוא שמח, שטוב לו, שהוא מאושר, מצחקק בלי סיבה, ונחמד לו.

בשביל לדעת מי זה אדם, צריך להיות לידו שרע לו, שהוא רוצה לגמור הכול, שהוא חושב שמכאן אין המשך, שהוא בוכה בלי סיבה, שהוא הרוס, גמור.

בשביל לדעת מי זה אדם, צריך להיות איתו שהוא בלחץ, שהוא לא מאמין שהוא יספיק הכול, שהוא חושב שהוא לקח על עצמו יותר מידי, שהוא מתלונן על כולם.

בשביל לדעת מי זה אדם, צריך להיות איתו אחרי שהוא גילה משהו חדש, אחרי שהוא מרגיש שהוא נעשה חכם יותר, שהוא חושב שהוא יודע הכול.

בשביל לדעת מי זה אדם, צריך להיות איתו ביומיום שלו, לראות מה הוא עושה, איך הוא מגיב, איך הוא מתנהג.

וגם אז, לדעתי, אתה לא תגלה מה הוא אדם.

אף אחד לעולם, לא יוכל לדעת מה הוא אותו ה"אדם".

 

אי אפשר להכיר אדם עד הסוף, תמיד יתגלו דברים חדשים שלא ידעת, ישנים שעוד לא גילית, 

אדם משתנה כל הזמן, בכל מקרה שקורה לו, בכל שיחה שהוא עובר, בכל דבר שהוא שומע, בכל דבר שהוא רואה, בכל דבר שהוא מגלה.

וזה מה שמעניין בחיים שלנו, שאנחנו אף פעם לא נשארים במקום, תמיד אנחנו מתקדמים לאנשהו. לאן? זה כבר שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו, אבל אני לא מאמינה שמישהו באמת נשאר במקום.

גם אם זה נראה ככה.

 

אני לא מאמינה שאני מכירה את עצמי עד הסוף, אני לפעמים מגלה על עצמי דברים חדשים, ואני חושבת שכל אחד ככה, אני מאוד מקווה שאני אף פעם לא אדע מה אני עד הסוף, כי אני אוהבת את הגילויים החדשים האלה.

זה מנה שגורם לנו לחיות, ההרפתקאות, הנסיונות, הנפילות, ההצלחות, האהבות, המריבות, הכאבים, השמחות הקטנות, המבטים, המילים, הגילויים, זה מה שגורם לנו באמת להרגיש שאנחנו חיים.

 

וגם בקטע הקצר הזה, לא הצלחתי להעביר את כל מה שאני חושבת, מרגישה ויודעת.

או לפחות חושבת שאני יודעת.

 

ובנימה פילוסופית זו (כן, גם אני מעריצה את כל הפילוסופים היוונים) אני אלך ללמד קצת למבחן שיהיה מחר.

נכתב על ידי מאי-מאי! , 26/11/2005 21:15  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  מאי-מאי!

בת: 35

MSN:  יש גם אייסי..




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למאי-מאי! אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מאי-מאי! ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)