קטן, אדום, מצ'וקמק, והכי חמוד בעולם.
ככה נראה הבנדוד החדש שלי...
בן יום.
מזל"ט לא יזיק...
ה9 במספר.
נסעתי עם אבא היום לבלינסון בגשם, על האופנוע, הייתי רטובה כולי.
אתם מכירים את האופנועים האלה מהסרטים?
הבן מקדימה, הבת מאחורה מחבקת לו את המותניים?
שעצמתי את העיניים, יכולתי לראות אותנו.
אני יודעת שאני בקושי מעדכנת, זה לא העצלנות שמונעת ממני לכתוב פה,
זה פשוט המחשב הדפוק שלי, ורק עכשיו חשבתי לבוא לעדכן דרך מחשב אחר.
(יש לנו 4 בבית + פאלם ואני סגורה על הדפוק שלי....)
"אני יודע, אבל אני מבין... בכל פעם שאני מביט בעינייך אני מבין. אני מסתכל אל הזהב הירקרק של עינייך ומוצא שם רק אהבה... פעם חשבתי שיש לך עיניים מדהימות, היום אני יודע, שזו הנשמה שלך שאני רואה, אני אוהב אותך, מאיה שלי, יותר משאי פעם אוכל לבטא במילים, אבל לעולם לא אפסיק לנסות". (איתמר).
מכירים את זה (לא, הפעם לא הקטע הקומי....) שיש לכם בפלאפון הודעות יפות שאתם רוצים לשמור?
ואז שהמקום נגמר אתם מעתיקים לדף את ההודעות היפות, כדי שלא יאבדו לכם, ושומרים חדשות?
אז יש לי כבר 5 עמודים מלאים בהודעות יפות ממנו. משני הצדדים. ושוב נגמר המקום. הציטוט למעלה, אגב, זה דוגמא להודעה.
לפני די הרבה זמן רשמתי קטע מה אני מחפשת בחבר.
באהבה.
"אחד שיסחף אותי אחריו, שיהיה לי על מי לסמוך, להישען.
שידע להגיד לי "לא", ויבין, מתי בעצם אני מתכוונת ל"כן".
שלא יפחד לגעת בי, להראות אהבה, לאהוב,
אבל שיבין שיש לי גבולות, ושאיתי זה לא תמיד ייגמר בטוב.
שידע לחיות עם השיגעונות שלי, ויהיה כאן שאני צריכה,
שאני אוכל לשפוך בפניו את הלב, והוא ידע מה לענות לי, ואיך לעודד אותי שאני בוכה.
שיהיו לו המון חברים, שיצא, יבלה, ייהנה, שבעזרתו אני אכיר את העולם,
ושמידי פעם יהיה בשקט, ויתנהג לפעמים כמו ילד קטן.
ש"יקרא לילד בשמו", שידע להתנצל שהוא טועה,
ושיבגוד בי אם הוא רוצה, העיקר שיהיה ישר וכנה.
שידע להגיד הכול בזמן הנכון, שיחבק, ויפתיע,
ואני טיפוס קריזיונר, שידע, אותי צריך להרגיע.
שלא יזלזל, שלא יתנשא, ושייתן לי חופש לעשות מה שאני רוצה.
ושיגיד לי, מתי שנראה לו, שאני את הקו האדום חוצה.
שיבוא עם רעיונות משוגעים,או שסתם יבוא בהפתעה,
שיהיה בשבילי תמיד, ושידע כאשר אני צריכה עידוד, לשלוח איזו הודעה.
שיהיה רחוק אבל קרוב, שם אבל כאן,
קצת רומנטיקה לא תזיק, וכמובן, הוא חייב להיות חכם.
שיכיר לי את כל ה"שכונה", שאני אגלה ממנו עולם חדש,
שישתתף בעולם שלי, טיפוס כזה מורגש.
שיאהב אותי כמו שאני, שלא ישנה דבר,
שיהיה רציני ורציונאלי, שיחשוב גם על המחר.
שישלים עם זה שיש לי מגרעות, ומידי פעם טיפה חסרונות,
אבל שיאהב אותי כמו שאני, ויעמיק את היתרונות.
שייתן לי לבכות, לצרוח, להתעצבן, להיהרס לתמיד.
ושיחזיק אותי, יהיה איתי בהכול, שיהיה האחד והיחיד.
שאני אהיה כל העולם בשבילו, או לפחות רובו,
שהכול יהיה הדדי, ושישתף אותי במה שעובר על ליבו.
שיאהב אותי בלי גבולות, וידע, אני אחת ויחידה,
לעזאזל, שיבוא כבר, נמאס לי להיות ילדה."
(יש לי דרישות מוגזמות?
יכול להיות...
אני שווה הרבה יותר...
והרי דיוגניס אמר: "השמיים הם לא הגבול, הם רק ההתחלה")
איתמר, אם אי פעם אני אסכים לתת לך את הכתובת של הבלוג, רק שתדע, אתה כל זה, ויותר.
פעם חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה מעצמי בדיוק, היום מסתבר שאני כמו כולם, טועה ותוהה, מחפשת משהו שאני לעולם לא אמצא, אני מחפשת מישהו שאני אוכל להרגיש אליו מה שאני מרגישה כלפיו...
מתן, הפעם תורי לצטט אותך,
"אני לא דואג, ומותר לשנינו להתפרפר ולטעות, את עוד תראי מאיוש, יבוא היום, ונהיה ביחד, זה נועד להיות, זה חייב להיות, וזה יהיה."
אני אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
