אמת נקייה ממילים

צל כבד - כשניקו תתחיל לדבר

איש קטן בעיר של עוד
שקל לשכב או לעמוד איתה
כמו פרוצה בשוק סואן
כמו זייפן שמנגן דרכה

מתחת לשמיכה כבדה
אחרי שהשמחה אבדה מכאן
באור שמיים אפורים
ועננים שמרטיבים בזמן

צל כבד ירח מתאבד
עד שלא נלמד למצוא את סוף המעגל
לא נוכל לאהוב את האמת
כוכב כבוי ירח מת
בשתיקה סטירה בלחי הסדוקה

זרי פרחים בקרן אור
שמסמנים רק את שבילי דרכי
חצי ירח בחלון
מבצבץ מהוילון שלי

איש קטן בעיר של עוד
שקל לשכב או לעמוד איתה

כבר עברה לי ההרגשה המוזרה של האוגדה.

היא התחלפה הרגשה מוזרה של בית. של עולם שגדול עליי כי יש יותר מידיי אבל כל כך מעט.

כמו כשאתה מחפש משהו לראות בטלויזיה ויש כל כך הרבה ערוצים אבל אפילו לא פאקינג תוכנית אחת מעניינת.

יש לי הרגשה רעה.

בהתחלה היא הייתה טובה. עכשיו היא ממש רעה.

יכול להיות שאני מפחדת מהדבר שהכי רציתי בשנים האחרונות?

אמא... איפה הפרוזאק...?