עכשיו, ברגע זה ממש, אני מודה שנכשלתי. וזה לא קורה או יקרה הרבה אז תרשמו לפניכם.
יום שישי, 1:39 בלילה - אני מודה.
עוד מתקופת הילדות המוקדמת שלי ידעתי שאני שחקנית טובה. וכן, (משפילה מבט) גם שקרנית טובה.
כשהייתי קטנה לא ידעתי שאסור לשקר. עשיתי את זה הרבה והסוויתי את זה מצויין.
למעשה כשאני משקרת, אני נכנסת לרעיון השקר כל כך טוב שאני מצליחה אפילו לשכנע את עצמי שזאת האמת היחידה.
זכורות לי מספר פעמים בהן הצלחתי להשיג דברים בזכות הכישרון הזה... כמובן שהפעלתי אותו רק כשהמצב באמת היה קריטי וחבריי לבית הספר למדו זה מכבר על היכולת שלי לזייף בכי היסטרי שמוציא אותנו תוך 2 שניות בדיוק משיעור תנ"ך.
ה"כישרון" הזה (כי יותר כיף לכנות אותו במושג חיובי) גרם לי לא מעט פעמים להרגיש רע.
אבל היו גם לא מעט פעמים בהן הרגשתי רע בתור מציאות ודווקא היכולת להעמיד פנים, לשקר, לשחק... היא זו שהצילה אותי.
אז כמו שאמרתי, עכשיו, ברגע זה ממש, אני מודה שאיבדתי את הכישרון שעזר לי בחיים יותר מכל דבר שהייתי טובה בו.
כל המסכות שלי נפלו. כל האנרגיה שלי נשאבה החוצה.
אני בחורה בת 19 שלא מסוגלת להתמודד יותר עם המכה שנתנו לה.
בלי קשר לבגרות, למקצועיות ולנורמות חברתיות, אני לא מסוגלת יותר להתמודד.
כי התגובה הזאת, שהוחזקה בבטן במשך כל כך הרבה זמן, שהוסתרה מאחורי חיוך מזוייף ועיניים חתומות, היא כבר לא תגובה נשלטת והיא פורצת החוצה בכל הכוח.
זה מביך, זה מביש, זה מרגיש ילדותי וטיפשי.
יש כאלה שיגידו שאני בכיינית...
אני אקרא לזה סוף עידן הפוקר פייס.
מי שירצה לקחת את זה ברצינות יקח. מי שלא, אין לו מקום בחיים שלי, כי הוא לא מסוגל לאמוד את רמת המצוקה שלי.
ואם את, מכל האנשים בעולם הצלחת לגרום לי לבכות מהסיבה הכי טיפשית והכי בלתי נתפסת שיש,
אז לא היית ולא תהיי חברה... וכשאת מתנהגת ככה (שזה בערך כל הזמן) אני לא אהיה שם כדי לתת לך את המענה שאת לא מסוגלת לתת לי.
אז זאת רק אני...
רק אני.
וזה, זה השיר החדש שלי, שנכתב מתוך שום דבר מלבד יאוש עמוק.
ואפילו אין לו שם.
בשיער פזור ודמעה על הלחי
הולכת, שורפת, מחניקה את הבכי
כבר חצי שנה שאת סתם מסתובבת
כל כך רוצה ובסוף מתאכזבת
יושבים שרים במעגל
ואיך הגעת לכאן בכלל?
הרימו בשבילך גיטרה
ואת בוכה, בוכה ושרה
ואת לא מבינה איך נדחקת לשוליים
זהב שחבוי בקופסת נעליים
שווה יותר מאלפי מתנות
אבל אף אחד לא רוצה כבר לקנות
בלי אדמה ובלי שמיים
את שקר צף על קו המים
הולכת לבד בשעה מאוחרת
שמחה, שיכורה, אבודה מסוחררת
בבוקר תביני שאת מצטערת
ואם רק יכולת להיות קצת אחרת
ואת בחושך בודדה
כי התנהגת כמו ילדה
ואין לך דבש ואין סוכר
ושוב הלב שלך נשבר
ואת לא מבינה איך נדחקת לשוליים
זהב שחבוי בקופסת נעליים
שווה יותר מאלפי מתנות
אבל אף אחד לא רוצה כבר לקנות
בלי אדמה ובלי שמיים
את שקר צף על קו המים
השולף הכי מהיר, הוא אמר שאת שונה
שאת אחת מתוך מיליון, שאת אחת ואין שנייה
שוכבת על החול החם, מתגעגעת לכולם
והוא רוכב, מעיף מבט
לוחש שלום, ונעלם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
