היום יום רביעי 02.08.2006

שונאת....אני שונאת מלחמות...שונאת מדים ירוקים.

אני שונאת m-16.שונאת טילים.שונאת כלי נשק.

שונאת דם.שונאת כשאנשים נהרגים בלי סיבה.שונאת מוות.שונאת כשנלקחים בתים.

שונאת את הצפון ההרוס.שונאת פחד.שונאת את הרגש את השנאה.

שונאת את ארה"ב את הא"ום.שונאת שיש גבולות.שונאת שאין שלום

שונאת את חיזזבלה.שונאת את נאסרללה.שונאת שמיים אפורים מלאים בפיח.

שונאת פיצוצים וניצוצות.שונאת זיקוקי דינור רק כי הם מזכירים לי.שונאת מילואים.

אני שונאת שהיום לא נלך למספרה.גם לא תבוא אליי בערב.גם לא תתקשר 3 פעמים או יותר.

שונאת שלא נלך לחתונה ביחד ואני אהיה שם לבד לגמרי לבד.שונאת שלא אוכל לבוא אלייך היום אפילו לשעה לפני שתלך לעבודה שונאת שהתחיל לי המחזור דווקא היום.שונאת שסתם לא תשב לידי

שונאת דמעות כל כך שונאת.שונאת את הצבא את המפקדים שונאת שיש רמטכ"ל שונאת את משרד הביטחון.שונאת מאבטחים.שונאת את העובדה שלא נברח היום שלא נטוס ביחד לאי בודד.שונאת שלא תחבק אותי ולא תנשק.שונאת שלא תיקח אותי איתך.שונאת קצינות קישור.שונאת את המציאות שונאת להיות בלעדייך.שונאת את האי וודאות.שונאת שאין לי שקל בכיס.שונאת כשהורסים תוכניות.שונאת את הנסיגה מלבנון.שונאת את המצב.שונאת שלא נלך לנאפיס ולא לשום מקום.ולא תסתכל עליי ולא תחייך כמו שחייכת אלי אתמול ולא תצחק כמו שצחקת ולא נשכב אחד על השני במכונית ובטעות תצפור אם הרגל.שונאת שלא נתכתב באיי סי קיו.שונאת את היום.את השעה 12:00 בצוהוריים.שונאת את השנה.אני כל כך שונאת שהם לקחו אותך היום בבוקר שהם הפרידו ביני לבינך בכמה קילומטרים.שונאת שלא תוכל לקרוא את הפוסט הזה היום.שונאת מלחמה שונאת.