רציתי לספר לכם סיפור

סיפור עצוב על ילד מקסים בן 21.

ילד שאהב ללכת למסיבות, ילד טוב ולפעמים קצת שובב.

ילד שגדל במשפחה חמה ואוהבת עם זוג הורים ושני אחים. ילד שהיו לו המון חברים שאהבו אותו.

ילד חכם שתמיד גרם לכולם סביבו להעריך אותו.

ילד שלא היה מסוגל לפגוע בזבוב אבל לימדו אותו שילדים צריכים להיות גיבורים ואמיצים אז הוא התעקש להיות אמיץ.

ילד שהיו לו חלומות, אהבות, אולי גם פחדים וחששות. ילד שתכנן המון דברים כמו: ללמוד, לעבוד, לטייל, לבנות ולגדול... ילד שסביר להניח יכל להצליח בקלות בכל מה שתכנן לעצמו.

ילד שבמקרה או שלא במקרה היה גם חייל.

ילד שהיה בטנק הלא נכון, בזמן הלא נכון, בציר הלא נכון...

הסיפור הזה לא מסתיים בחיי אושר ועושר עד עצם היום הזה. הסיפור הזה נקטע באכזריות .

את הסיפור הזה סיפרתי לכם על ילד אחד, נדיר ומיוחד שזכיתי אני להכיר. אבל למען האמת, זהו לא סיפור על ילד אלא סיפור על מדינה...