שוב זו נויה.

אני מוכרחה להגיד שאני ממש אבל ממש התאכזבתי,

16 תגובות לפוסט שכ"כ השקעתי בו,

הבאתי הרבה כפתורים ועוד היה מבצע ורק 16?

נעבור לביקורת:

ביקורת לעמית|תירס עם נמשים!!

שמות-

שם הבלוג-מסעותייה של גברת אוטובוס-זה נורא חמוד אהבתי אבל השם בלוג בפרטים האישיים שונה כדאי שתשני.

כינוי-עמית|תירס עם נמשים!!-מגניב.

שורת הסבר-אין,לדעתי זה נותן לקורא מושג קצת על הבלוג.

מבט על-

צבע סגול ולבן וקצת שחור-יש התאמה. כותרת בקושי מעוצבת אבל זה מעניין.בכל זאת אני אוהבת דברים קצת מעוצבים,אומנם התמונה מיוחדת אבל אפשר להוסיף לה אפקט שניים.

העיצוב הוא לא עיצוב מובנה אבל הפשטות במקרה הזה יפה.

יש כותרות כאלה של ציורים שמתאימות לרשימה,זה יפה למרות שאת רובן ראיתי איפשהו.

סדר רשימות- נראה לי פעם ראשונה בבלוג שאין לי סיבה להוזיז משהו אחד!

פוסטים-

את כותבת יפה. יש לך איזשהו סגנון כזה. את מוסיפה תמונות,הפוסטים ערוכים יפה,זה נחמד.

הכתב קצת קטן,אני ממליצה לך להגדיל(לא שאני לא רואה זה פשוט יותר נוח).

את מעדכנת בצורה סבירה כל יומיים שלושה,כל הכבוד.

ציון94-אחלה בלוג תמשיכי ככה,

שימי לב לביקורת וזהו:-]

הבאתי כמה אייקונים/בולים מה שזה לא יהיה.

אין הרבה אבל הם כולם חמודים אחד אחד.

לפוסט הזה יתווסף עוד פרק בסיפור למעוניינים!

עריכה:

היי, אתמול הייתי אמורה לפרסם פרק אבל בדיוק כשבאתי לכתוב אותו קרה משהו... לא משנה, הנה הוא:

"מה קרה לך בלחי?" שאלתי בתדהמה.

"אה... אז ככה, הייתי בדרך לכאן ונפלתי מהאופניים בדיוק על הלחי." אמרה בלי למצמץ. ידעתי, פשוט ידעתי שהיא משקרת.

"חן, אל תשקרי לי, בבקשה."

"אני לא... אני לא משקרת..."
"אני לא חברה שלך?"

"את כן, מאוד!!"

"אז למה את לא משתפת אותי?"

"כי... קשה לי לספר את זה..."

"אני חברה שלך, את יכולה לפרוק הכל, מצידי תרביצי לי, רק תסבירי."
"אמא שלי נהרגה לפני חמש שנים בתאונת דרכים," היא עצרה רגע ולקחה אוויר, "ואבא שלי התחתן עם אישה אחרת, מאז הוא לא אוהב אותי, כנראה." אמרה בתמימות.

"במה זה מתבטא?"

"מכות."

"הוא?! הוא עשה לך את זה?!" שאלתי.

"כן... אבל זה באמת שטויות, התרגלתי!" היא ניסתה לחייך אבל מה שיצא זה אנקת כאב.

"חני... אני ..." לא המשכתי. פשוט חיבקתי אותה. כנראה שהיא באמת הייתה צריכה את החיבוק הזה כי היא התחילה לבכות בטירוף, כאילו לא בכתה הרבה זמן.

"גם אני רוצה חיבוק!" צעקה סו וקפצה על שתינו, "הו. זה לא חיבוק טוב, נכון?"

הנדתי בראשי והיא רק חיבקה את שתינו.

"תודה." אמרה חן ומחתה את דמעותיה.

"חן? מה קרה לך בלחי?? שוב?!" שאלה סו בכעס.

"כ-כן..."

"דיי כבר! תדברי עם המשטרה, זה לא הגיוני מה שהוא עושה לך!"
"לא!" אמרה בתקיפות.

"אבל למה?!"

"כי... למרות הכל, הוא אבא שלי..."

"זה? זה לא אבא! זה חיית טרף! אבא לא אמור להכות את הבת שלו, ואת יודעת את זה!"

"לא נו! אמרתי לא אז לא!" צעקה חן.

"חנצ'... קשה לי לראות אותך ככה... בוכה... מוכה..." סו רעדה.

"אז-אז את לא צריכה לראות-ת..." אמרה חן והלכה משם בכעס.

-Pov לחן-

"קומי!" היא שמעה קול צווחני.

"ממ? מה?"

"תקומי כבר! חתיכת מפונקת עצלנית שכמותך!" זאת הייתה אימה החורגת.

"מה השעה?"

"שש בבוקר."

"מה?! אבל יש לי עוד שעה וחצי לישון!"

"לא, אבא שלך רוצה לדבר איתך." אמרה בחיוך מתנצח.

"טוב טוב... אני קמה..." אמרתי ובקושי קמתי מהמיטה.

הלכתי במסדרון הארוך של הבית, עדיין בפיג'מת הפו הדב שלי. פתחתי באיטיות את דלת חדרו של אבא.

"אבא? קראת לי?"

"כן. כנסי." אמר. החדר היה חשוך.

"איפה היית אתמול אחרי בית ספר?" נשמע קולו מתוך החשכה.

"אממ אצל סו." אמרתי בחשש, מתלבטת לאן להפנות את קולי.

"למה לא התקשרת?"

"כי... ידעתי שאתה לא בבית... וגם לא שושנה..."

"כמה פעמים אמרתי לך?! היא א-מ-א שלך!" הופה, עד לכאן. היא בחיים לא תהיה אמא שלי! פגעת בנקודה רגישה מידי.

"היא לא. אמא שלי זאת רונית." אמרה בשלווה, אך מבפנים רעדה.

"אין! אין יותר רונית! רונית מתה! מעכשיו אמא שלך זאת שושנה ואת תקראי לה אמא!"

"לא! אני בחיים לא אקרא לה אמא! וגם אם תתעלם מזה אמא-רונית היא אמא-"

בום נחתה עליי מכה חזקה.

"מה? מה קרה?" שאלתי, פוקחת את עיניי באיטיות, שכבתי על הריצפה בחדר של אבי.

"התעלפת." שמעתי את קולו של אבי.

"הו." קמתי והבטתי במראה שהייתה לפניי, הלחי שלי הייתה נפוחה וכחולה-סגולה.

התכוננתי לצאת מהחדר ולחפש נואשות אחרי המייק-אפ של שושנה, אולי אצליח להסתיר את המכה.

"חן," קרא לי אבא, "את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?"

"כ-כן אבא." רעדתי.

"את יודעת שאני עושה את זה רק כדי לחנך אותך נכון?"

"כ-כן אבא."

"יופי. עכשיו תעופי לי מהעיניים! ילדה טיפשה." אמר ויצאתי מהחדר.

השעה כבר הייתה 7 וחצי, לא היה זמן לחפש מייק-אפ, הלכתי לבית ספר בראש מושפל, שלא יראו אותי, שלא ידעו.

הגעתי לקיר של החבורה, רוזי הייתה שם.

"חן?" שאלה וקמה אליי.

"הא?" ניסיתי לדבר אך הלחי כאבה.

"מה קרה לך בלחי?" סיפרתי לה הכל. על המכות, על אמא. ואז, אפילו שהבטחתי שבחיים לא אעשה זאת- בכיתי. היא חיבקה אותי ובכיתי. גם סו הצטרפה לחיבוק. אחר כך גם רבנו, הלכתי בכעס לשירותים ונכנסתי לתוך אחד התאים, לבכות בשקט.

"מאי! ראית את חן הבוקר?!" שאלה אחת השפוטות של מאי בקול הסנובי שלה.

"לא, איך?" שאלה.

"כל הלחי שלה נפוחה! כאילו היא אבו-נפחה סגול או משהו."

"חח על כמה מתערבים שאמא שלה זונה ואבא שלה שיכור אז הוא תקע לה מחבת בראש?" שתיהן צחקו ברוע.

"תסתמי את הפה שלך!!" קפצתי עליה והתחלתי למשוך לה בשיער.

להזכירכם המפעל ביקורות,עיצובים וכמובן יעוץ-כולם פתוחים בשבילכם.

תזמינו:] המבצע מהפוסט הקודם-נשארו עוד כמה מקומות.

מאחורי הכפתורים:

1.-תפוס.

2.-תפוס.

3.-תפוס.

4.-תפוס.

5.-תפוס.

6.-תפוס.

מבצע נסגר תוצאות בפוסט הבא.