משוגע מי שחושב שהוא שפוי. |
| 2/2009
 זולגות הדמעות מעצמן
איזה הזוי,
אחרי כל כך הרבה זמן שבו לא נפסקה הכתיבה
אלא רק עברה לתיקייה אחרת
אני שוב מרגישה צורך לכתוב כאן,
במדיה שהקמתי לעצמי ונטשתי אינספור פעמים
מאסתי בכתיבה לעצמי
אני רוצה שמישהו אולי יקרא את הכתוב ויסכים או ישלול
או יבין שיש כמוני בעולם
הדברים הקטנים האלו, שמתסכלים אותי עד לאיבוד הדעת
החזרה לאחור במחשבות והגעגוע למצבים שלא יקרו שוב
נסענו, טיילנו, התחברנו והבטחנו שכך זה יישאר לנצח
ומה נשאר? ומי מאיתנו באמת זוכר?
והימים רק באים וחולפים בצעדי ענק
בלי שום רגע משמעותי כזה או אחר
בלי שעשית משהו גדול בשביל עצמך, בלי שהתמודדת
בלי סליחות, או למידה מטעויות. בלי אהבה
ואת הזמן אי אפשר לעצור אמרו רבים וגדולים ממני
אבל זה הדבר היחיד שאני רוצה לעשות כרגע.
ולא אחת, רציתי למצוא את עצמי בעולם של מישהו אחר
במקום לנסות ולשנות ולהשלים עם מה שיצרתי לעצמי
עומדת ושומעת סיפורי חיים של אחרים
והלאיבוד הזה אליו אני הולכת
עומד במקומו יציב ומקבל אותי כל פעם מחדש
ומחבק ולא עוזב.
ונשאר לי רק לתהות אם יום אחד, אולי בקרוב
אני אגלה את פשר הימים האלו
ומה אני אמורה לעשות בהם, ואיך לשחק איתם
לא לשקוע ברגש
זה הדבר הכי חשוב
לא לתת לדמעות לפרוץ כל פעם מחדש
לא להרגיש את המשקע הזה בפנים
חוויות שלא חוויתי
ואולי ההזדמנות לא תחזור לעולם
הרפתקאות אליהן לא נכנסתי
ועכשיו רוצה ששעריהן יפתחו לרווחה
והימים רק באים והולכים בצעדי ענק
בלי שום רגע משמעותי זה או אחר
תפוס את ידי
ותמשוך הכי חזק שאתה יכול.
| |
| כינוי:
לוסי
בת: 39
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
