אוקיי, אני אספר.
אתמול הייתה לנו [יא'-יב'] פעולה דיי מרתקת. דיברנו על כל מיני נושאים, החל מפערים כלכליים ועד לעובדים הזרים חסרי הזכויות. וכמובן, כמו שאני אוהבת, איך הכל קשור.
הפעולות האלה הן מהפעולות שאמנם מנערות אותך מאד, אבל מצד שני מאד מאד מייאשות. כי לאן ואיך ומה כבר אפשר לעשות?
אז אפשר לעשות. גם אם השינוי הגדול לא יבוא בשנה-שנתיים הקרובות, רק בשביל להיות שלם עם עצמך ורק בשביל שלפחות אני אחיה בלי לפגוע בחיים אחרים. אפשר לחיות חיים שלא פוגעים.
התירוץ הזה, שגם ככה, מה אני כבר יכול לעשות, כולה אני, אני קטן ואין לי משמעות ואף אחד לא ישים לב אם אני אפגין נגד כל מיני עוולות, או סתם, בחיים הפרטיים שלי אקנה רק מוצרים של סחר הוגן. גם אם השינוי הענק לא יקרה בגלל אדם שהפסיק לקנות קפה שיוצר על ידי ילדים סינים קטנים [מה שאגב, לא נכון. באמריקה ייצור הבשר ירד באיזה מלא טון (אני לא זוכרת אם 4 או 40...), וזה רק בגלל שכמות הצמחונים שם עלתה משמעותית בשנה האחרונה, כך שכל צמחוני מוריד עוד כמה פרות שימותו]. לפחות הוא [אני, אתם...] יוכל לחיות בלי לפגוע. וזה המון.
כי אף אחד לא באמת רוצה לפגוע [לפחות לא האנשים שאני מאמינה שגדלים פה].
בקיצור, אין לי מטרה מסוימת בכתיבת הקטע הזה, כרגע אני בעיקר עסוקה בלהבריז משיעור חינוך.
אבל היום יש את הועידה לצדק חברתי. כמות האנשים שמגיעה היא לא משהו, אבל מצד שני, אני לא יודעת עד כמה הדבר הזה בעצמו גדול.
חוצמזה, אני גם לא יודעת כמה זה שווה לצעוד במצעד לפידים ולהפגין נגד עוולות התקציב כשאתה בעצמך משתף עם זה פעולה בכל מהלך שאתה עושה בחיים [מאד קשה לא לשתף פעולה עם זה, זה בדברים הקטנים שאף אחד לא כ"כ שם לב אליהם. אם זה בקניית לחם ב"שופרסל שלי" או אם זה בצריכת בגדים מחנויות כמו קאסטרו ופוקס ופולנדבר וכו'...] מה שעצוב הוא שאת הניצול אנחנו בעצמנו עושים, בקניה מכל מיני מקומות מפוקפקים שנראים דווקא נורא נוצצים במרכז רוטשילד.
זהו. בכלל התחלתי את הקטע הזה כי רציתי שתשמעו את זה-
http://www.youtube.com/watch?v=H_xOG25BOEI&feature=related
ואני אסביר- זו בחורה מגניבה ומהפכנית בשם אנני דיפראנקו, היא מוזיקאית [מעולה], וזה קטע שלה שמדבר על כל מיני דברים. אני עוד לא פיצחתי אותו לגמרי [בעיקר כי הוא באנגלית] אבל הוא לגמרי שינה לי כמה דברים במחשבה וגרם לי לחשוב.
תנסו.
אני מצרפת גם את המילים אבל ממש לא חובה לקרוא כי אנני ממש רהוטה בדיבור שלה, וגם הרבה יותר נעים לשמוע אותה.
Coming Up/Ani DiFranco
Band: Difranco Ani
Album: Not A Pretty Girl
Song: Coming Up
our father who art in a penthouse
sits in his 37th floor suite
and swivels to gaze down
at the city he made me in
he allows me to stand and
sollicit graffiti until
he needs the land I stand on
I in my darkened threshold
am pawing through my pockets
the receipts, the bus schedules
the matchbook phone numbers
the urgent napkin poems
all of which laundering has rendered
pulpy and strange
loose change and a key
ask me
go ahead, ask me if I care
I got the answer here
I wrote it down somewhere
I just gotta find it
I just gotta find it
somebody and their spraypaint got too close
somebody came on too heavy
now look at me made ugly
by the drooling letters
I was better off alone
ain't that the way it is
they don't know the first thing
but you don't know that
until they take the first swing
my fingers are red and swollen from the cold
I'm getting bold in my old age
so go ahead, try the door
it doesn't matter anymore
I know the weakhearted are strongwilled
and we are being kept alive
until we're killed
he's up there the ice
is clinking in his glass
he sends us little pieces of paper
I don't ask
I just empty my pockets and wait
it's not fate
it's just circumstance
I don't fool myself with romance
I just live
phone number to phone number
dusting them against my thighs
in the warmth of my pockets
which whisper history incessantly
asking me
where were you
I lower my eyes
wishing I could cry more
and care less,
yes it's true,
I was trying to love someone again,
I was caught caring,
bearing weight
but I love this city, this state
this country is too large
and whoever's in charge up there
had better take the elevator down
and put more than change in our cup
or else we
are coming
up
יום טוב!
נועה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
