אין לי מושג
לשבת מול דף ריק ולשפוך
אולי זה יעשה סדר, אולי אמצא את מה שאני מחפש
מחפשת
מחפש
לא מוצא
מוצאת
נמאס לי
מזל שנמאס זה לא זכר או נקבה
חבל שאני זכר או נקבה
ומה זה נורמלי לכל הרוחות
הנורמלי שלי הוא לא נורמלי לכם
ולמה שלא אעשה מה שאני רוצה עם הגוף שלי
למה צריך אישור רופאים, פסיכאטרים, הורים, חברים, סביבה?!
ולמה לא טוב היות האדם לבדו? אם היה טוב היה פשוט
הוא שאל איך הגיוני שאני פועל ככה, הרי אין מה להפסיד
אז אם אני לא פועל, מה יש לי להפסיד?
הרי את החיים אני מפסיד כבר 25 שנים.
אז זה שווה? להמשיך ככה?
מאיפה מוצאים את האומץ לקום ולהגיד
לקום ולעשות
לקום ולשנות
הורמונים פה, ניתוח שם, לגזור שיער, להאריך חזרה
לקנות חולצה, מעיל, מכנס
באיזה צד שבא לי בחנות
לקנות בושם, בריח שאני אוהב, לא בריח שהגדירו לי שנשים או גברים יאהבו
כי זה ריח, ואם זה מריח לי טוב ועליי טוב, אז מה זה משנה? זה מריח טוב! פה נגמר הויכוח
או שפה מתחיל
טעם וריח...
ומה זה הפסקאות האלה
ולמה אני לא יודע לכתוב בלי ו' החיבור בהתחלה
לנגן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
XY