תמיד אני חוזר לכאן.
כאילו בלתי נמנע לתעד כאן איזשהו חלק מהחיים עכשיו.
לשפוך, לכתוב, להוציא במילים.
מה שאי אפשר להגיד לאנשים, שלא יחשבו שאני מתבכיין, כי צריך להשאר חזק.
בכל מקרה
חזרתי מאמסטרדם.
מעולם לא הייתי באמסטרדם, למעשה טסתי רק פעם אחת לפני כן לחו"ל בכלל.
חזרתי שבור ובדכאון.
חסרתי לריקנות גדולה.
לא כי אין למה לחכות, אלא כי כל הקיום שלי כאן חסר משמעות...
אני בטוח שיש בחיים האלה יותר ממה שאני יודע או עושה או מסוגל להבין...
אני מת למצוא את זה.
תמיד כשאני כותב כאן, הבלוג כותב את עצמו.
חשבתי שאספר במדיוק מה קרה ואיך ועל ההופעה וכל השיט הזה...
אולי זה עוד יקרה...
בכל מקרה יש לי חשק לחלוק 3 שירים שנראה לי משקפים את הרגע, את עכשיו.
הראשון: השם של השיר משקף במדויק את ההרגשה של איך שחזרתי לארץ
השני: מקור ההשארה של החודשים האחרונים, הסיבה לאמסטרדם:
והשלישי: לא קשור לאמסטרדם, זה תוצאה של אחרי אולי.
בחיים לא שמעתי אותם קודם, ביומים האחרונים הפכתי למעריץ.
זה לגמרי לא סגנון המוזיקה שלי, אבל בזכותם יש לי השראה לכתוב שירים ולהוציא,
אמנם רק מול עצמי, את מה שעובר עליי:
חזרתי שבור ומרוקן.
חזרתי לא מבין דבר.
חזרתי מת מהלך.
חזרתי לעשן.
חזרתי ללכת ללא מטרה ברחוב.
חזרתי להזניח.
חזרתי כדי לשנות דברים.
חזרתי כדי לכתוב.
חזרתי כדי להתפתח.
חזרתי כדי להתקדם.
חזרתי כי אין מקום אחר.
חזרתי כדי להוכיח,
שאני יכול.
שאני חזק.
שאני מסוגל ליותר.
זה הפוסט הכי הזוי שלי.
תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
XY