אני לא יודע מה אני עושה לא נכון!
התאוריה שלי, שכשאפור בחוץ אפור בפנים מגשימה את עצמה כל פעם מחדש.
מצד שני, אני לא זוכר תקופה שבה לא היה לי אפור מבפנים.
אולי רק אפור עם קרטיב...
היא הולכת, מתרחקת.
הייתה במרחק נגיעה,
אבל לא אמרה מילה.
הלא נודע עוצר, ממכר,
מכהה חושים וחודשים.
הזמן בורח.
ואני כל הזמן רק צונח...
וצורח.
מבפנים, כדי שלא ישמעו,
אבל כדי שאוכל להגיד לעצמי שלאף אחד לא אכפת.
גב כפוף ומבט ברצפה.
מחכה לזה עוד יום,
עוד שנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
XY