מהרגע הזה שנכנסתי לפרופיל שלך בפייסבוק ידעתי שאתה לא תהיה עוד אבן קטנה בדרך.

ומשם הכל נהיה הרבה יותר יפה,ונפל בבום אחד

אני לא יכולה לתאר כמה אני מתגעגעת לאירלנד,כואב לי הלב ורועד לי כל הגוף כשאני נזכרת ברגעים הקטנים

שככולנו הולכים לקנות ביצים וחלב במכולת הקטנה בשכונה..ואת הפאב הזה שהיה לנו ליד הבית

שישבנו בו אני ואתה,ולא יכלנו להוריד את העיניים אחד מהשני

ואתה אמרת "אני לא יכול לדמיין את זה אחרת"

אז כנראה שאתה לא תצטרך לדמיין,המציאות תעשה את זה בישבילך

ואני עדיין שם,עדיין בוערת,עדיין מתגעגעת,עדיין מנתחת,עדיין מכושפת ועדיין מאוהבת.

הייתי נותנת את הכל כדי לחזור לשם

ואז אני מביאה לעצמי כאפה כדי לצאת מהסרט שאני חיה בו,ולחזור למציאות ,להווה.ולא לעבר

כי הרי מי שמתעסק בעבר ולא בהווה הרי לא חי וכל מיני בולשיט כזה

אבל לא! לא רוצה! לא רוצה להתחמק ולא רוצה לעבור הלאה.אני לא רוצה

אני רוצה להתרפק על החודשיים הכי יפים שהיו לי אי פעם..ואני אומרת את זה בלב שלם.אולי שלם מדיי

מכונת זמן...אולי זה סתם כי 5 בבוקר..

לא על מי אני עובדת

אני עדיין מאוהבת בך עם כל גופי ונשמתי.