הרבה מים עברו בירדן מאז הפעם האחרונה שבכלל חשבתי על זה שיש לי בלוג. ועם זאת, בניגוד להמלצות של אנשים מסויימים, החלטתי שאני בכל זאת צריך לכתוב קצת. זו מעין סוג של טרפיה בשבילי, אני מניח.
בכל אופן, תקציר על המצב הנוכחי: [בכל זאת, הפוסט האחרון היה ב2009...]
השתחררתי [לפני בערך שבועיים], שתיתי את עצמי למוות [במהלך השבועיים הנ"ל] וטסתי לקנדה.
מישהו שאל אותי מה הרעיון בלעזוב את הארץ וללמוד בחו"ל. קשה לי לענות על זה. אני בעיקר רוצה שינוי אווירה, לראות קצת עולם, לחוות הרפתקאה.
כאילו, אם בגיל 22, אחרי שהשתחררתי מהצבא ושום דבר לא מחזיק אותי, ללא כל התחייבויות לאף אדם פרט לעצמי אני לא אצא לחפש הרפתקאות... אז מתי כן?
מה גם, זה נורא משתלם כלכלית. אבא שלי הצליח לקבל אזרחות קנדית, כמו גם הצליח להכניס גם אותי לכל העסק. ככה שיוצא שאני הולך ללמוד באחת מ20 האוניברסיטאות הטובות בצפון אמריקה [ככה הם טוענים, בכל מקרה. מישהו שאל אותי כמה יש. אין לי מושג. יהיה מצחיק לגלות שזה 21.] ולשלם אפילו פחות ממה שהייתי משלם על לימודים בארץ. מה גם, זה משתלב טוב מאוד עם כל העניין הזה של אזרחות קנדית - צריך לגור בשטח קנדה 3 שנים מהרגע שהפכת לתושב על מנת לקבל אזרחות. אחרי 5 שנים, אם לא גרתי 3 מתוכן בשטח קנדה, הם מחליטים שאני כנראה לא כ"כ מעוניין באזרחות קנדית ולוקחים לי גם את התושבות.
אז כן, הגעתי לקנדה אתמול. הטיסה דווקא הייתה נחמדה למדי - 30 שעות כולל הכל, פחות או יותר. לא ישנתי כמעט בכלל, אבל קראתי ספר של איזה 600 עמודים במהלך הטיסה.
טוב, הגיע הזמן לנסוע לכל מיני סידורים,
נינוס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
