ליסבון

עבר הרבה זמן

הנה שאני שוב כאן

אני כבר לא בליסבון

את מקום העבודה שלי שם סגרו באופן מפתיע ופתאומי, ופיטרו את כל העובדים.

הרגשתי כמו מישהו שאשתו נפטרה. לא הייתי מוכן לזה בראש ולא היתה לי תכנית חירום מוכנה במחשבה. כמו שהבעל שהתאלמן מאישתו לא יודע מי תהיה אישתו הבאה, ואם תהיה. הוא עסוק באבל.

לא נתנו לי לעסוק באבל זמן רב מדי. האמת היא שאפילו לא הספקתי להתאבל. עדיין בתקופת ההלם, כשבוע אחרי הבשורה והפיטורין המידיים, קיבלתי הצעת עבודה מפתה מאד מישראל. לאחר 9 שנים של חיים בחו"ל לא ידעתי מתי ואם אחזור, ומאיזו סיבה. היה לי טוב במקום שהייתי בו, אהבתי את ליסבון, את העבודה, את הלך חיי, את הזרות. עם זאת משהו קסם לי ברעיון של לחזור לישראל מבלי שתכננתי.

קיבלתי את הצעת העבודה.

ארזתי את חפציי, השכרתי את דירתי וחזרתי לישראל.

זה היה באוגוסט.

עד לפני מספר שבועות הייתי באופוריה מוחלטת. מאושר.

בשבועות האחרונים קרו כמה דברים שקצת החזירו אותי לקרקע...אבל עדין נעים לי לחזור