היום בבוקר נסעתי עם המשפחה לראות כלניות, זה היה קרוב לשדרות- קצת מלחיץ.. חח אבל חשבתי על תומי ועל זה שהוא עובר את זה כל הזמן, אם אתם שואלים את עצמכם מי זה תומי- אז רק שתדעו שלא תמצאו תש'ובה, תצטרכו לשאול אותי..
בקיצור- צילמתי הרבה תמונות..XD ואח"כ הלכנו לאכול במסעדה, סבבה שיהיה חח היה ניתן לוותר על זה:P:
אבל היה סבבה, יאללה- ממזמן לא עשיתי את זה אז רציתי:P:
מחר שביתה- אני וגילי קבענו אבל אני עדיין לא יודעת לאן ואם בכלל, יש לו כל מיני תוכניות חחח ולא בא לי עזריאלי- סורי:P:
אני פשוט שונאת את זה שאת כל- כך חשובה לי, אבל דיי ברור שאני לא חשובה לך באותה המידה.. אני מבינה שיש אחרים/ אחרות, אבל לא רציתי לוותר כל- כך מהר ואת גורמת לי לעשות את זה ולהמריץ את התהליכים:/
לא התכוונתי לכתוב את זה פה, אבל רק את השורה הזאת שכל- כך חשובה לי ולא אכפת לי בכלל מי יקרא אותה או מי יבין אותה... מסתבר שלא הרוב
פשוט נסעתי, מאחורה, ליד החלון, מביטה החוצה ובלי קול, ובלי תזוזה הדמעות זלגו להן בשקט בשקט, מהירותן התגברה והן זולגות... האיפור נמרח והדמעות שקופות- אפורות- שחורות...
לאט- לאט אין איפור וגם אין שמחה, הכל בסערת רגשות לא מובנת- אם אני רוצה או לא רוצה...
בזמן הנכון- באווירה הנכונה, כל- כך קל להוציא את זה החוצה, ובאותו הרגע חושבים רק על זה ועל איך אני אגיד לך את זה, והדמעות זולגות להן בשקט בשקט, לאט- לאט בלי שאף- אחד לפניי או לידי שם לב...
האיפור נמרח, נעלם- מנקה אותו עם טישו, מחכה שיתייבשו, אבל לא מצליחה והן ממשיכות לבכות מעצמן, הן מחליטות שיש להן עוד מה להוציא, שיש להן עוד מה לומר והעיניים דומעות בלי שיישמע ציוץ או נשימות מהירות.. הכל בשקט בשקט ביום אביב אפרורי, ליד החלון בנסיעה, מאחורה, מביטה החוצה ובלי קול, ובלי תזוזה הדמעות זלגו להן.
והפריק(= מוזר) שמכנה את עצמו "הסטוקר שלך", אני באמת לא מאמינה שאני מתייחסת אלייך בשורה בפוסט שלי- אבל רציני שאין לי עצבים שזה יתחיל בכלל בבלוג שלי, מקווה שכתבתי את זה בעברית:/
לך תחפש זונה וביי- לא לשגע! אני אחסום תגובות:/
אז שיהיה לכולם יום טוב:)
וכל מי שהצליח לעצבן אותי- קפצו לי, זה קורה בדיוק ליום אחד:P:
_
Nיטי-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מיטל 3>