נאחזת בנוצה.

"כן, אנחנו שניים, האויב שהוא חבר/
אני זה התחפושת ובפנים אדם אחר/
צועק אל הירח, בוכה ומקלל/
מסתובב כמו כלב, מוכה ומילל/

זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות/
את חוש הזמן לאן? אני הולך ומסתבך/
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע/
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה/

הפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה/
אני זה המלכודת שבוי בלא תקווה/
רוצה לפתוח דלת, נסגר ולא יוצא/
מנסה לברוח ותמיד, תמיד חוזר./

זה כמו לרקוד עם שד שמחבק ולא עוזב/
כן הוא תמיד רעב. אני הולך ומתרחק/
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע/
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה.."