נאחזת בנוצה.

      אתמול הייתי בטיול טרקטורונים, היה כ"כ טוב! בלהתחשב בעובדה שאין לי רשיון, המדריך היה צמוד לי לתחת כמו עלוקה. עם כל הכבוד של הפגנת אדישות טוטאלית מצידו הוא גרם לא למעט אנשים פשוט להתגלגל מרוב הצחוק בשל התנהגותיו המשעשעות. אמנם אני נהגתי, ולפעמים אפילו הפרזתי במהירות, היו פניות חדות בעליל שתחילה לא הסתדרתי איתן  כ"כ וכמעט הפכתי את שנינו בשלב מסויים או נכנסתי בעץ. התגובות של המדריך פשוט כמעט רצחו אותי במקום מה שנתן חיזוק חיובי להמשיך לעשות את זה. בשלב מסויים בו התרגלתי לטרקטורון אשר אני נוהגת בו, המדריך שישב מאחוריי לא הפריע יותר מדיי, למעשה לא הפריע בכלל רק זרק הערות מיניאטוריות פה ושם כמו לאיזה כיוון לפנות ולא לשכוח להאט בפניות חדות (כן היינו הראשונים והמובילי דרך לשאר הקבוצה) הוא היה בסדר גמור. בשלב מסויים שמתי לב שמתחילים להשיג אותנו, והרי אסור להם לעבור אותי כי המדריך צמוד לי לתחת, נתתי גז, רציתי לבחון עד איזו מהירות הטרקטורון יכול להגיע ואיך יגיב לזה המדריך... הוא אמר לי, למעשה צעק לי, להאט כי זה מהר מדיי וכי יש עוד פניה חדרה ימינה ואנחנו עלולים להיתהפך, הינהנתי לו ואז הוא ניסה להגיע למעצורים על מנת להאט.... פתאום אני פונה ימינה חדה, הוא כמעט נופל ואני מרגישה כמו נהגת מקצועית שמנסה לברוח ממשהו...

יצאנו בשלום והמשכתי לנהוג מהר... האנשים שהיו מאחורי היו בעלי רשיון ולכן הם נהגו ללא מדריך צמוד אך קיבלו הוראות מהמדריך שלי, לפחות היה לי את הטרקטורון הכי שווה. ובמילים אחרות, גרמתי לא למעט התקפי חרדה ופחד לאותו מדריך, קיבלתי מחמאות על הנהיגה שלי ועל המופע שעשיתי להם, בעיקר עם המדריך אשר ישב מאחור, כשהוא ניסה להיות סופר אדיש והחזיק ת'צמו כאילו שמתקרב טורנדו והוא יצליח להישאר במקום אם יחזיק חזק, היה עם היד על הדופק ואני סך הכל נהינתי. אני מאמינה שטיול קיאקים יבוא בהמשך, אולי בעוד שבועיים באיזה סופש ואולי קצר יותר מאוחר, נראה מה יקדים את מה, הקיאקים או הצניחה החופשית ממסוק. בכל אופן, לאחר מכן נסענו לעשות על האש באיזה פארק, פשוט בשלב מסויים הפסקתי לשאול באיזו עיר אנחנו נמצאים, מה שבטוח היינו כבר ביותר מדיי ערים לאותו יום וסגרנו את הערב באכילת בשר עסיסי וטעים, בפוג' בשבילי שדפק לי טיפונת את הראש כששתיתי על קיבה ריקה בגלל שעלו לי על העצבים בשיחת טלפון, בשיחות מהבנות על טיפים לצבא, כמו לאחר לפחות בשעה ליום ההתייצבות הראשון על מנת שלא ידפקו אותי ויכניסו אותי יישירות למטבח, ועוד מלא מלא דברים מועילים אחרים, כמו התרגיל החברתי אשר יאמרו לנו לבחור 2 בחורות שישארו לשמור בשבת  ושיש לנו כ10 דק' בשביל זה ושנמסור להם את השמות ושזה סתם תרגיל , אבל זה יהיה מצחיק לראות חלק מהבנות מתחילות לבכות ומתחילות להיזכר שאמא שלהם גוססת ופתאום יש להם שיפוצים בבית וכדומה על מנת לא להישאר, ההרצאה תהיינה על כמה שחשוב לתרום ובלה בלה בלה.... לאט לאט השתפר לי מצב הרוח עד שלב מסויים בו הוא שוב התחיל לרדת וזה היה כבר בדרך הבייתה והיה על סף הדאון כשהייתי כבר בחדרה. תודה רבה על שיחת הטלפון ההיא באמת.

בכל מיקרה, היום אני צריכה לחרוש על מתמטיקה, מחר אני ניבחנת ואני ואמא אולי ניסע לת"א.. הרי ישלה היום יום הולדת ומחר היא בחופש:)  בשלישי אני אתכונן כל היום ואולי גם כל הלילה לפסיכולוגיה, אבחן בפסיכולוגיה ומיד לאחר מכן יגנבו אותי לעבודה. וביום חמישי אני נוסעת בבוקר לחפש שמלת נשף*-*. ובמילים אחרות השבוע הזה הולך להיות עמוס אלי בצורה יוצאת מן הכלל , אני אראה איך אני באמת מיסתדרת עם זה. מה שבטוח אני הולכת לחטוף הרבה משלומי והולכת לספוג את כל העצבים שלו בימים הראשונים ואם זה יימשך אני כבר ארצח אותו בדם קר עם המקל הזה של flying bubbles [?]. אני מנסה לחיות בהורמוניה וברוגע עד שלא בא מישהו ורוצח אותי מכל הבחינות, ולא מתחשב יותר מדיי בלחץ אשר אני נמצאת בו. אוף!*נשימה עמוקה ונשיפה בבת אחת*

אז.... זה שאני לא מדברת איתכם ולא מתראה איתכם לא אומר שאני שחכתי מכם ולא אוהבת אותכם יותר! אני אוהבת אחד ואחת  מכם ומתגעגעת לכל אחד ואחת מכם בצורה מטורפת! אמנם לא ראיתי אותכם חודשים וחלקכם מזה כבר כמעט חודשיים וחצי. דעו שאני עדיין אוהבת אותכם וממש ממש ממש רוצה לראות אותכם בהקדם האפשרי כשירד לי קצת הלחץ. מי ליביה תודה שאתם עדיין כאן לצידי ותומכים בי כשאתם יכולים ולא שוכחים ממני לאורך כל הזמן הזה, תודה על הבנתכם ותמיכתכם בי, אילו לא אתם אני לא יודעת מה הייתי עושה.תודה לכם:) והינה חדשות בשבילכם , אני ואולג השלמנו! נחגוג את זה ביום שישי הקרוב כשכל הקבוצה תהיינה מאוחדת שוב:)?

אולי את שלומי לא ראיתי חמישה ימים ואותכם כחודשיים וחצי, אך אין זה אומר שאני לא אוהבת אף אחד מכם ולא מיתגעגעת.

ישראל! תעשה לי עגל!

מי לאביה גאייז