אני באמת שלא יודעת היכן ניתן לקנות בקבוקון מיניאטורי של 40ml יגר אמיתי, אבל מה שבטוח זה מה שעוזר לי להעביר את כל המצבים הקשים אשר אני עוברת. כמה שלא יראה הכל טוב יפה, כמה שלא אנסה להכריח את עצמי להיות אופטימית ולהאכיל ת'צמי בסרטים שהכל יסתדר וצריך רק זמן... אבל לעזאזל כמה זמן כבר צריך בשביל לסדר את כל החרא הזה? את השנאה הגדולה אשר מציפה ומתפשטת לה בין אנשים שפעם החשבתי לטובים. כמה עיוורת ונאיבית הייתי לעזאזל כל התקופה הזאת... ראיתי ועצמתי את העיניים בשביל להעמיד פנים שהכל בסדר, לסגור את האוזניים בשביל לא לשמוע ולהעמיד פנים בכל בסדר... לחייך כשאני נקרעת מבפנים ואלפי סכינים תקועים בגבי מאנשים שהאמנת בהם ואהבתי אותם. זבל, זבל, זבל! כל פעם לשנות גישה לחיים המסריחים האלה ולשנות נק' מבט אליהם כי ככה אומרים שיהיה יותר טוב.... נמאס! אני חוזרת להיות ביצ'ית, למה? כי זה מה שעשה ט*ו*ב לכל העולם ואחותו. עוד שמונה יום ואני מתגייסת. משם החיים שלי יסתובבו 180 מעלות, ולמי שלא היה איכפת עד כה, או שהיה והוא פחד להראות את זה יישאר מאחור... אילולא לא יעשה צעד ראשון ויגיד לי שבאמת איכפת לו או היה איכפת כל הזמן הזה, אז זה כבר סיפור אחר.
שילמתי על מכון כושר שאני אפילו לא הולכת אליו בגלל שזה כבר לא עוזר לי. אין עם מי לדבר על כל זה.
על השאלות שלי, על הצעקות שלי, על הדמעות שלי כל מה שאני מקבלת זו שתיקה. לעזאזל עם כל זה.
בכל מקרה. יגר זה טוב, מספיק חריף בשביל להסיח את דעתי לכמה דק' מהארמגדון שמתרחש לי בפנים.
ומה שפשוט מדהים אותי כל פעם מחדש: אלו שתוקעים לי סכין בגב איכשהו יוצאים תמיד חדרתיים...
אני צריכה יותר אלכוהול... יותר חזק לפחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mrs.God