נאחזת בנוצה.

קצת זנחתי את המקום הזה לאחרונה וחבל. בכל אופן, קצת על מה שהיה בתקופה האחרונה, פחות או יותר, מאז שעידכנתי את הבלוג.

אני וג'סי נפרדנו כי לכל דבר יש גבול מסויים, באמת שלא רציתי לפגוע בו, אני מאמינה שאלו היו גם הכוונות שלו. סה"כ רצינו שיהיה רק טוב אבל זה לא הסדר. אם כל הקשיים והכאב שעברנו ועשינו זה לזו אני אזכור אותו רק באופן החיובי ביותר. הוא התגייס לא מזמן, בחודש שעבר, חשבתי על להיתקשר אליו או לשלוח הודעה יום לפני או באותו היום מוקדם בבוקר לפני שהוא הגיע לבקום, ידעתי שזהו היום הכי חשוב בחיים שלו ובין הימים המאושרים ביותר, אך משהו עצר אותי, כנראה ההרגשה של.. אם אעשה את זה זה יהרוס לו ו-ויתרתי, למרות הכל שאני מאחלת לו רק את הטוב ביותר.

ובכן, בימים אלו אני כבר עצמי הייתי בצבא. ב23.7 הגעתי לחיפה, אזור האיסוף של מחוז חיפה. היו כ"כ הרבה בני נוער שהגיע להתגייס, כולם עם ההורים והחברים שלהם, מתחבקים, חלקם בוכים, חלקם מחייכים חיוך רחב על השפתיים ומנסים שלא לבכות, הרבה רגשות. הרי זהו עוד שלב חשוב בחיים שצריך לעבור, החוסר ידיעה כנראה שזהו הפחד שהיה אותם החבר'ה... אני אישית, הגעתי לבד, בלי חברים, בלי משפחה, רק אני והתיק של 75 ליטר על הגב. עלינו ונקלטנו, התיישבתי באולם וחיכיתי שיקראו בשמי על מנת לעלות על האוטובוס. כשירדתי מהאולם שמה פגש אותי דימקה:) השמן הגיע באיחור אבל הוא הגיע, כ"כ שמחתי לראות אותו גם אם זה היה לזמן קצרצר כי האוטובוס כבר חיכה לי. עליתי עליו והתיישבתי ליד בחורה נחמדה שהריצה בדיחות במשך כל הנסיעה ( עכשיו אנחנו גם באותו החדר... וכן, היא עדיין מריצה בדיחותX.X ) הגענו לבקום ועדיין לא ידענו לאיזה בסיס ייקחו אותנו היכן תעבור הטירונות שלנו...לקראת הסוף, כל פעם נבחרו כמה קבוצות של בנות ופיזרו אותן לאוטובוסים שונים, לבסיסים שונים, היו כמה חברות שהתגייסו באותו היום והן נאלצו להיפרד אחת מהשניה, שוב הרבה דמעות, הרבה התרגשויות... נבחרו כ70 בנות שכללו אותי, אני ודנה החזקנו אצבעות שניצא להיות ביחד וכך היה. הגענו לצריפין, ואז התחילה הטירונות.

למעשה, היכן שעברה הטירונות שלי, זה אחד המקומות המפנקים ביותר שהצבא יכל להעניק לנו. הטירונות עברה מהר מדיי עבורי, המפקדים של המחלקה שלנו היו המפקדים הכי כייפיים והכי אנושיים מול המפקדים של המחלקה הראשנה. הסמל עצמו [ אמנם בדרגת סמ"ר] היה אחד האנשים המצחיקים ביותר והנעימים ביותר שיצא לי לפגוש, למרות שיותר מחצי מהבנות פשוט שונאות אותו עד היום. והינה הסתיימה הטירונות, חצי ממנה הייתי בבית בגימלים, והגיע טקס ההשבעה... זה היה אחד הימים המרגשים ביותר. חייבת להודות שהיו לי דממעות בגודל של תפוחים בעיניים. לא הייתה לנו שבירת דיסטאנס עם המפקדים, אבל זה לא הפריע לי לדבר איתם אחרי הסתיימה הטירונות והתחיל מיד לאחר מכן הקורס. אני אפילו עדיין בקשר עם המפקדת כית שלי והסמלD:

התחיל הקורס וקיבלנו את הסגל החש, קשה יותר, נוקשה יותר, סאדיסטי יותר. המפקדת הקורס שלנו אחת הבחורות המצחיקות ביותר, היחידה שאין לה את הפוקר-פייס ואם היא מתפקעת מצחוק אזהיא פשוט לא יכולה להפסיק, למרות שהיא המ"מית שלנו.

פיזרו אותנו בחדרים,  ואז התחלנו ללמוד, עברנו שורה נוספת של חיסונים מעצבנים והלימודים פשוט חונקים את כולנו במקום. אין אף פעם הרבה זמן ללמו טוב את החומר מו שצריך... אבל אנחנו מסתדרות! הציונים שלי כ"כ גבוהים שמה למרות שהחומר הרבה יותר קשה ומסובך מזה של הביהס. עלינו ללמוד חודשיים וחצי חומר של שנה, ברמה של אוניברסיטה. אבל אנחנו נצליח!

סגרתי 21 יום בבסיס עם אפטר אחד. הזמן בקורס טס, לא משנה כמה עצבים וכמה תיסכולים אנחנו עוברות מדי יום, אני אישית נהינת מכל רגע. נשארו עוד 9 שבועות לטקס סיום של הקורס, זה הולך להיות עוד יום מלא באימוציות.

ובכן, ביום ראשון הקרוב יש לי מבחן עצום בהיסטולוגיה אוראלית וביום שני יש לנו טיול לניצנים, יום שטח כזה, עם נשקים אפודים קסדות והרבה מאוד חול וזיעה. וביום שלישי מבחן על אנדודונטיה...

והדבר הכי חשוב שלא ציינתי הוא, ש... קורס אורטל סוגר ראש השנה בבית!@#$

שבוע טוב לכולם(: