נאחזת בנוצה.

   היה לי עורך דין מדהים, אין אנשים כאלה. אולי זה יישמע טיפונת מופלץ אך העורך דין הראשון שלי היה מאז כיתה ו',  נערך משפט ונשפטו שלושה בנות ובשלב מסויים קיבלתי את הפיצויים המגיעים לי על פי החוק. אמנם לקח לזה לא מעט זמן אך ניצחתי בסופו של הדבר, ובצדק.  כיום, עליי להילחם מול ממסד בעל כוח חזק יותר, אמנם אני אתחיל בדרכים שלי ולאט לאט אתחיל להשכיל אנשים בעלי כוחות, יש מספיק. ואם זה לא יעזור, עורך דין. אני מאמינה שאני אצא זכאית, הוכחות על פגיעה בזכויות יש לי, ולא רק זה.

  בכל מקרה, מי היה מאמין שאני אהיה קרבית? יחידה מכל הקורס נשלחתי דווקא אני לשטחים. לאזור בין רמאללה וחברון. ללא אישור והחתמה מצד אמי מצאת את עצמי בשטחים, בבסיס סגור, בחור של התחת, עם רמת סיכון מסוג א'. אני לא חושבת שתוספת של 200 שקל שווה את החיים שלי.ב-מה זה יעזור לי? בקניית פדים למחזור? מדהים... פדים למחזור שווים את הבריאות והחיים שלי. אמנם יש לי אח'לה של תפקיד, הממונה עליי רופא בכיר ובן-אדם מדהים, יש מכון כושר בשביל העברת השעות פנאי שלי לאר העבודה אך זה עיין לא בשבילי. אני אראה את הבית פעם בשלושה שבעות, ז"א 21 יום בביס ו3 ימים בבית.

אני כבר התחלתי לחדד את הסכינים והפגיונות, את היום עקצתי ורק מחר אני אבוא להתייצב בבסיס הקבוע שלי. אורזת לאט לאט את התיק הגדול והסגול של יח' רותם... אני לא אשקר ואומר שקשה לי, נורא קשה לי עם העובדה הזאת מאז יום חמישי. לא אשקר ואומר שכמעט נשברתי והורדתי ליטר של ליקר תאנים... לא אשקר ואומר שכמעט מצאתי את עצמי שוב פוסעת לכיוון הבית שלו... אבל עצרתי את עצמי, עצרתי את הדמעות, בלעתי את הטעם המר של הכאב, לא נתתי לעצמי ללכת אליו, כמו פעם... אני לא יודעת מדוע... אך כניראה שהפעם עשיתי את הדבר הנכן בשביל שנינו, ובעיקר בשבילו.

  מחר יום חדש, צעד חדש, חיים חדשים(אמרתי חיים? ט'חחח) אני מהמרת על חודשיים בלחץ(;

לא משנה איך אני אסובב את זה, וכמה שאני אתבכיין על הצבא ושאר ירקות, זו חוויה! וזה מה שבתכלס גורם לך להיתבר, כי אתה נלחם.

נ.ב. אני מתגעגעת לבננות שלי:) במיוחד למילנה שליD:

אני אוהבת:)

עד לעידכון הבא, נט.