אני אוהבת את הריח שלו. במיוחד את העיניים שלו כאשר הן נחשפות לשמש וצבעם נהיה עדין כ"כ יפה ומהפנט. אני משתוקקת לשפתיו... אני אוהבת את המגע שלו, תמיד אהבתי את המגע שלו גם כשהראתי אחרת. אני אוהבת כשהוא מחבק אותי - זה גורם לי להרגיש מוגנת ואהובה יותר גם אם אין זה כך, אני לא בטוחה אך מרגישה זאת. אני אוהבת את השיער שלו, תמיד אמרתי שיש לו שיער יפה, גם אם הוא לא שמע על כך. אני לא מוצאת לעצמי מקום לאחרונה, חושבת עליו, מנסה להשכיח את מחשבותי ולדחוק אותן אל תוך תת המודעות שלי, או לפחות סמוך למודע... שינוחו שם וינתו לי מנוח. קוראת ספרים עד השעות הקטנות של הלילה ומרגישה צורך עז לפענח אותו, אני רוצה לבוא אליו, ליפול לזרועותיו, שיחבק אותי וינשק אותי, שיאמר שהכל בסדר.. שהוא כבר לא מפחד מהדחיה, לא מפחד מהכאב, לא ישלול את האפשרות ואת ההבטחה שלי שמעתה והלאה אני אהיה שלו והוא יהיה שלי. אני רוצה להרגיש שלמה.
אני כל כך אוהבת אותו והוא כל כך חסר לי ברגעים אלו.
אני
רוצה
לבוא
אליו
אך
מפחדת
בעצמי
מאותה
דחייה
שהוא
בעצמו
פעם
פחד
ממנה
. . .
T.Z