נאחזת בנוצה.

  רוב האטרקציות המעניינות מתרחשות דווקא בחנות הנעליים של אמא שלי. מה ששוב מזכיר לי את הסדרה נשואים פלוס, אל באנדי והחנות נעליים.

היום למשל, באה נרקומנית, באקסטרה מיני חצאית והתיישבה בפיסוק רחב על הריצפה באמצע של החנות, הוציאה מתיקה ערכות איפור שונות והחלה להתאפר כשתוך כדיי היא מדברת ומתווכחת עם עצמה בצרפתית. אמא שלי מתוך נימוס ניגשה לכמה בחורות שעובדות איתנו וביקשה מאחת מהן לנסות לסדר את העניין וכי כיוון הקונים מתחילים להיכנס להתקפי פחד וחרדה מהמתרחש,וחזרה לתעסקותיה. אחראית המשמרת שריכלה על אמי יום לפניכן עם הבוסית הראשית עבדה באותו היום ואמי ידעה הייטב על כל הנאמר מפיה אך לא התערבה בעניין, עם מצב רוח ירוד המשיכה לחלק את הסחורה לקטגוריות. האחראית באה לכיוונה של הנרקומנית, התכופפה והחלה לאמר לה כל מני דברים שאוזננו לא קלטו כ"כ ולאחר מכן הסתובבה, הנרקומנית קמה בזעיפה ובעטת בתחת של הגיברת הרכלנית.  זאתי בבהלה רצה אל הקופה והתחבאה שם. לאחר מכן התפתחות של ההצגה היתה פחות מעניינת ולכן אני לא אפרט על כך יותר מדיי. מה שבטוח שאמא שלי ושאר העובדות צחקו ללא הרף.

  היום היה לנו סיור בית ספרי "בעקבות הלוחמים", משום מה חשבתי שהיום הזה יוקדש ל"יד-ושם", מה שמוכיח שוב שאני לא באמת מקשיבה בשיעורים והסברים. היום הגיעו לאוזניי שהטיול השנתי יתקיים שבוע הבא ביום רביעי, לפחות זה כמה ימים לפניכן מה שיקנה לי יותר זמן להתארגן ולא יום לפני כפי שאני כבר רגילה ונוהגת לעשות.

היום הזה היה יום משעשע לחלוטין. סיפורי גבורה של אנשים שנלחמו ודן סבוראי, המורה שלנו להיסטוריה, מסתבר היה גם הוא גיבור לא קטן. סיפורים, זכרונות, עבר.... אני אעלה בהזדמנות יותר תמונות מהיום הזה. הכרנו חיילים מעניינים, הספקתי להכיר את דן מקרוב וראינו את מה שבאנו עבורו עד לשם, זוהי  תערוכת הטנקים ותותחנים, מופע של ממש. לצערי לא יצא לי לצלם את הכלבגלל אוטיסט קטן שבא בימיו והפריע לי לצלם, התרוצף כל שניה מול המצלמה שלי מה שהעלה את העצבים.. את מה שצולם בצורה יחסית נורמאלית אני אעלה בהמשך.

היום הסתיים בכך שאיבדתי את הפלאפון והתגובה שלי בנידון הפתיעה אותי, לא נלחצתי ולא היה לי איכפת משום מה, אך מה שבטוח בלעדיו לא הייתי עוזבת את המקום. אני שוב מודה על כך שאני גרה בארץ הזאת ומי שמצא אותו החזיר לי אותו חיי בריא ושלם.

הזמן לוחץ ועליי להתעורר מחר מוקדם, הפוסט הבא יהיה פוסט-תמונות+סרטון וידיאו שצויין לפניכן.

שיהיה לך ליל מנוח וסופש נהדר.

נטלי קיי.

   יום בהיר,השמש זורחת במרומים וציפורים מצייצות. מטיילת לי להנאתי בחיק הטבע. סביבי הכל ירוק, עצים בשלל תפארתם ופרחים בשלל צבעים. צלילי הטבע ערבים לאוזניי, ציוצי הציפורים, רשרושי העלווה של העצים ושריקת הרוח הנישאת בין הואדיות. ופתאום, משום מקום, בא הארמגדון. החושך עלה ובלע את הכל. ללא טיפה של אור נותרתי בחיק זרעותיו של החושך הקר והמר. מבטים נועצים בי מאחור ואני נותרת במקום, ללא תזוזה, קפואה ונושמת כל נשימה כמו אחת אחרונה. לחשושים המקפיאים את דמי וליבי המותקף פחד שחודר אליו שוב ושוב כמו אלפי סכינים חדות. עוצמת את עיניי ומתפללת שכל זה יחלוף...

אני בסדר...

מערב ישראלי בבית הספר.

אני וקטיה בשכבה, לפני ה"הופעה".

sometimes,
i look at the sky
sometimes,
i am asking how?and why

sometimes ,
everything looks gray
sometimes,
and the monthes pass so fast ,june,april,may.

sometimes,
you falling in love
sometimes,
it creates so much problems that you need to solve

sometimes,
i pray for god and ask his forgiveness
sometimes,
almost always,he ignores me.

sometimes,
i want that life will be a bit more easy for me
but always,
it just getting harder.