נאחזת בנוצה.

   היה לי עורך דין מדהים, אין אנשים כאלה. אולי זה יישמע טיפונת מופלץ אך העורך דין הראשון שלי היה מאז כיתה ו',  נערך משפט ונשפטו שלושה בנות ובשלב מסויים קיבלתי את הפיצויים המגיעים לי על פי החוק. אמנם לקח לזה לא מעט זמן אך ניצחתי בסופו של הדבר, ובצדק.  כיום, עליי להילחם מול ממסד בעל כוח חזק יותר, אמנם אני אתחיל בדרכים שלי ולאט לאט אתחיל להשכיל אנשים בעלי כוחות, יש מספיק. ואם זה לא יעזור, עורך דין. אני מאמינה שאני אצא זכאית, הוכחות על פגיעה בזכויות יש לי, ולא רק זה.

  בכל מקרה, מי היה מאמין שאני אהיה קרבית? יחידה מכל הקורס נשלחתי דווקא אני לשטחים. לאזור בין רמאללה וחברון. ללא אישור והחתמה מצד אמי מצאת את עצמי בשטחים, בבסיס סגור, בחור של התחת, עם רמת סיכון מסוג א'. אני לא חושבת שתוספת של 200 שקל שווה את החיים שלי.ב-מה זה יעזור לי? בקניית פדים למחזור? מדהים... פדים למחזור שווים את הבריאות והחיים שלי. אמנם יש לי אח'לה של תפקיד, הממונה עליי רופא בכיר ובן-אדם מדהים, יש מכון כושר בשביל העברת השעות פנאי שלי לאר העבודה אך זה עיין לא בשבילי. אני אראה את הבית פעם בשלושה שבעות, ז"א 21 יום בביס ו3 ימים בבית.

אני כבר התחלתי לחדד את הסכינים והפגיונות, את היום עקצתי ורק מחר אני אבוא להתייצב בבסיס הקבוע שלי. אורזת לאט לאט את התיק הגדול והסגול של יח' רותם... אני לא אשקר ואומר שקשה לי, נורא קשה לי עם העובדה הזאת מאז יום חמישי. לא אשקר ואומר שכמעט נשברתי והורדתי ליטר של ליקר תאנים... לא אשקר ואומר שכמעט מצאתי את עצמי שוב פוסעת לכיוון הבית שלו... אבל עצרתי את עצמי, עצרתי את הדמעות, בלעתי את הטעם המר של הכאב, לא נתתי לעצמי ללכת אליו, כמו פעם... אני לא יודעת מדוע... אך כניראה שהפעם עשיתי את הדבר הנכן בשביל שנינו, ובעיקר בשבילו.

  מחר יום חדש, צעד חדש, חיים חדשים(אמרתי חיים? ט'חחח) אני מהמרת על חודשיים בלחץ(;

לא משנה איך אני אסובב את זה, וכמה שאני אתבכיין על הצבא ושאר ירקות, זו חוויה! וזה מה שבתכלס גורם לך להיתבר, כי אתה נלחם.

נ.ב. אני מתגעגעת לבננות שלי:) במיוחד למילנה שליD:

אני אוהבת:)

עד לעידכון הבא, נט.

סימבול החתול קיים בכולנו במידה זו או אחרת. החתול מייצג את הקונפליקט בין הצורך בחופש ובעצמאות לבין הרצון בקשר ובמחויבות. מפענחים את סודם של "אנשי החתול" .

אפילו אלו אשר אינם נמנים עם אוהדי החתולים יודו כי מדובר בחיה מרהיבה ביופייה. לא מדובר רק המבנה הגוף הגמיש, הזריזות המדהימה, התחכום והחמקנות, ההופכים את החתול לאחד הציידים המופלאים שהטבע יצר. יש משהו אחר, מיסטי, שגורם לנו להתפעל ממנו: השקט והמסתורין שלו. החתול נראה כאילו שומר סוד.

הראשונים שבייתו את החתולים היו המצרים, אשר נעזרו בהם כדי להילחם במזיקים טבעיים שאיימו על שדות התבואה. החתולים, שעשו את עבודתם בצורה יוצאת דופן, חדרו עד מהרה לחברת בני האדם. במרוצת הדורות הלכה הפופולריות שלהם וגברה עד שהם הפכו למצרך מבוקש בכל העולם. עדות לכך היא הימצאותו של חתול בכל בית שלישי בעולם.

ביות החתולים היה תהליך מהיר מאוד. הם השתלבו בחברת בני האדם במחצית הזמן שנדרש לכלבים כדי להתביית ואפילו פחות. לא היה צורך לאלף אותם או להפעיל עליהם כוח. למעשה, נהוג לחשוב שהחתולים התבייתו מרצון. הם ויתרו על העצמאות שלהם, על הטבע, על הפראות, על הכבוד ועל החופש שלהם. נשאלת השאלה מדוע? האם בגלל המזון, אותו יכלו להשיג בקלות כוחות עצמם? שאלה זו נשארת תלויה באוויר. זוהי האניגמה של החתולים ואותה ננסה לפענח.

למעשה, אפשר לומר שהחתולים "מכרו" את נשמתם כדי להשתלב בחברת המין האנושי. הם אפילו פיתחו לכבודנו יללת "מיאו" מיוחדת - את זו שאנו שומעים בדרך כלל. היא מיועדת רק לנו, שכן אין חתולים משתמשים בה לתקשורת עם חתולים אחרים..

במשך ההיסטוריה היה החתול לעזר רב לאדם. מלבד החברה הנעימה החתול הגן מפני המכרסמים שאיימו להשמיד את התבואה ולהביא עקב כך רעב, מחלות ומגפות. בתמורה קיבל החתול מעט מאוד ואפילו נרדף על-ידי בני האדם בתקופות שונות. אמונות טפלות וסיפורים כה רבים נקשרו בחתולים: באסיה האמינו כי אנשים הופכים לחתולים לאחר מותם; בסין סברו כי לאחר שחתול מגיע לגיל זקנה הוא יכול להפוך לכל יצור אחר שיחפוץ; ביפן האמינו כי חתולים שמלאו להם 10 שנים יכולים לדבר; בימי הביניים חתולים שחורים נרדפו כי הם נקשרו במכשפות. בנצרות האמינו כי הם שליחי השטן וכי הוא מסוגל לתקשר עמם, ועד היום רווחת האמונה הטפלה שחייבים לירוק הצידה שלוש פעמים כשעובר חתול שחור.

החתול מסמל את הקשר עם האינטואיציה, ראיית הנסתר, עם העתיד וגלגולי נשמות. סימבול החתול, כמו סימבולים אחרים, קיים בכל אחד מאיתנו. "אנשי החתול" לצורך העניין הם אנשים שיש בהם תכונות רבות המיוחסות לחתולים.

"אנשי החתול" רגישים יותר ממה שנראה. הם יודעים כי כאשר הם יתמסרו זה יהיה טוטלי, אבל הם חוששים להיפגע ולכן הם לא יהיו שייכים באופן מוחלט. הצורך בעצמאות עומד אצלם מעל לכל, ממש כמו אצל חתולים. הם יהיו מוכנים לעבוד קשה, לשחוק את עצמם וממש למכור את נשמתם ואת גופם על מנת להישאר עצמאים.

החתול כסימבול ו"אנשי החתול" מקושרים למושג זנות. בתהליך בדיקת תרופה הומיאופתית הקרוי Proving (תהליך שבו ניתנת תרופה למתנדבים בריאים, המדווחים כיצד היא משפיעה עליהם), דיווחו נוטלי תרופה בשםlac-kaninum המופקת מחלב חתולים, שרעיון הזנות עלה שוב ושוב בעת השימוש בתרופה זו: המשתמשים דיווחו שהם חשו מלוכלכים, טמאים וחסרי כבוד. הם סיפרו שחשו כאילו הם מוכרים את עצמם בעבור כסף, גם כשנמצאו בתוך מערכת יחסים זוגית. פעמים רבות הם ביטאו קונפליקט בין הרצון לעצמאות לבין הצורך בתלות. רבים דיווחו על רצון עז לצאת מהבית, להימצא באוויר הפתוח ולטייל. השינה שלהם נהייתה קלה יותר וכל רעש העיר אותם (תכונה המאפיינת את השינה של החתול). הם שאפו לעצמאות ולחופש, החלו להרגיש כבולים במסגרות שלהם וביטאו צורך לברוח מכל מה שמחייב בחייהם.

רבים גם דיווחו על סימפטומים העוסקים באכזבה, בפחדים ובניצול. אחד הפחדים המאפיינים את "אנשי החתול" הוא פחד מנפילה במדרגות ומחפצים חדים (פחד מחדירה). הם דיווחו שפקדו אותם חלומות בעלי מוטיבים מיניים שליליים כמו אלימות מינית, ניצול מיני ואונס.

במהלך טיפול ההומיאופתי יכולים "אנשי החתול" להגיד משפטים בנוסח "נפגעתי ואני לעולם לא..." ייתכן שהמטופל יספר על חיית מחמד אהובה שמותה גרם לו לכאב עז עד כדי כך שהוא לא ירצה לאמץ עוד בעל חיים. ייתכן שמישהו שסבל מאהבה נכזבת יישבע שלעולם לא יתאהב שוב. הוא יחליט שלא לבטוח שוב באיש. במקרים קיצוניים נמצא אנשים שאפילו יבחרו להתרחק מהמין האנושי ויעדיפו את חברת החיות. אנשים אלו נפגעו עד עמקי נשמתם. הם מרגישים מנוצלים ושונאים את עצמם על שאפשרו לנצל אותם. הם מעדיפים להתבודד ולהיסגר מלשוב ולהיפגע.

החתול ניחן בתכונות רבות, אך אין ספק כי הסימבול העיקרי שלו הוא עצמאות וחופש, והצורך להיות בלתי-תלוי ולפעול כאינדיבידואל ללא השפעת אחרים. בגישות מיסטיות רבות החתול מייצג את הקשר עם הסודות הכמוסים של היקום. כדי לחשוף את הסודות עליהם הוא שומר צריך לחלוק לחתול כבוד והתקשורת עמו מתבצעת ללא מילים.

החתול גם נחשב לשומר החלומות. כיוון שהוא מסוגל לראות היטב בלילה, הוא זכה לתפקיד זה בממלכת החלומות. הודות לרפלקסים המיוחדים של החתול הוא תמיד נוחת על הרגליים, לכן אנו נפגוש בו כסימבול של הישרדות וכישרון להיחלץ מכל מצב. במקביל מייצג החתול את יצר הסקרנות אשר לא תמיד מוביל את האדם למקום בטוח.

החתול הוא צייד וחיית לילה. לכן מקשרים אותו עם כוחות הלילה ועם כוחות השינוי של הטבע, ובשל כך הוא נחשב בעבר כמייצג מזל רע ורשע. רבים יראו בחתול סימבול מיני, המייצג מין ללא שובע ואפילו מיניות הנוטה לאלימות וזאת בגלל טקסי החיזור וזיווג שלהם, שהם תערובת מוזרה של כאב והנאה וצווחות מצמררות.

חתולים אינם בוטחים בנו, ובצדק. לאורך ההיסטוריה רק אכזבנו אותם. הם רוצים להיות חלק מאיתנו, להתמסר ולגלות לנו את סודותיהם, אולם הם אינם מוכנים לאבד את העצמאות המוחלטת שכה חשובה להם. הם חוששים להסתכן ולהתאכזב. כשאתם רואים חתול מהורהר, ייתכן מאוד שהוא שואל את עצמו את השאלה הנצחית "האם זה שווה את זה?"

 רציתי לשתף ולאמר לבסוף : מיאו?:)

 כתבה שקראתי בבסיס.

מתנגן ברקע: Breaking Benjamin- Dear Agony השיר: Into the nothing .

ובכן, הינה, אני מהיום סייעת, ז"א מ14:30. היה לנו טקס סיום מדהים! מכל המוזמנים רק הסמל הגיע, זה חימם את הלב למען האמת, כל מי שלא יכל להגיע פיספס:) עשינו צורות מגניבות כמו מנורה לדוג' ורשמנו בהד עשר בתוספת של לב... כשהרסר התחיל את הספירה מ5... המשכנו אותה עד לאחד ואז זרקנו את הכומתות באוויר וברגע זה פשוט סיימנו את הקורס... שבירת הדיסטנס שהייתה אתמול, הייתה מדהימה. הייתה לי את מפקדת הקורס המדהימה ביותר והסגל האדיר מבין כולם. יש מלא תמונות וסרטונים וידיאו של כל מני פארודיות שעשינו על המפקדות והן עלינו, הכל ככל הניראה יעולה לפייסבוק בקרוב. במהלך הקורס למדתי הרבה דברים, הרבה מוסרים ודרכי התמודדות עם הכל. הגעתי לשם עם חברה טובה וסיימתי את הקורס עם כמה חברות טובות חדשות. אותה אחת שהכרתי לפני הגיוס הייתה מדהימה, אך אנשים שאתם מכירים מיומיום ולא חיים איתם על בסיס של 24/7 לא מציגים בפניכם את מי שהם באמת, וככל שהכרתי אותה יותר ויותר התרחקתי ממנה יותר ויותר... התפתחה תחרותיות על משאבים מהצד שלה, היא ניסתה להתחרות בי כשאני לא התחרתי בה כלל. לאט לאט התגלה למראה עיניי מי היא באמת, מבחוץ כל כך מדהימה ומבפנים כ"כ ריקה ורקובה... התאכזבתי אך עם הזמן התגברתי על זה. רכשתי חברות חדשות, מי שגרתי איתן על בסיס יומיומי במשך כמעט 4 חודשים. התגברתי על כ"כ מלא מכשולים, נשפטתי על שטויות, נענשתי על שטויות בתחילת הקורס ובהמשכו רק הלכתי והשתפרתי, המפקדת האישית שלומית ומפקדת הקורס אורטל התפלאו משינוי התנהגות דראסטית , שינוי של 180 מעלות לכיוון הטוב, וזה חיזק אותי נפשית. מחר אני חוזרת בפעם האחרונה לבהד עשר שנמצא בצריפין, לקבל את כל התעודות והמסמכים ורק אז אדע לאן אני מסופחת, אני נורא מקווה שאני אהיה מספוחת לאן שאני רציתי. :)

  בכל מקרה, אני שמחה שסיימתי את הקורס, אני כבר מתגעגעת לחברות שלי ולאורטל ושלומית [מ"ק ומ"כית]. אמנם לא קיבלתי מצטיין קורסי בגלל שאחת עקפה אותי בממוצע של שתי נק'><" אני עדיין שמחה שכל זה הסתיים ואני אצא החודש לסדיר שלי אחרי הרגילה! שאני כ"כ הולכת לנצל בשביל ביקורים ומפגשים עם החברות ונסיעה למטולה ( באמת חשבת ששחכתי אותך דובס?! היית מתה! )

   וקצת על הסופשים האחרונים: חגגתי הלווין  עם החבר'ה של הליוס והחברות שלי וזה היה מצחיק בטירוף! נסעתי לבקר את הליוס בחיפה, הספקתי לאבד את החוגרון שלי שמה ולקבל שיחה מהקצין יאיר שאיכשהו ידע למצוא אותי אחרי כמה שעות טובות והביא לי את מספר הטלפון של הבחורה שמצאה לי אותו אחרי חקירות של בזיליון שאלות על מנת לדעת אם זו באמת אני. ישנתי כמו דובת יער אמיתית בשנת החורף שלה. אכלתי דברים טעימים רצח. הברזתי ממסיבת סיום של קורס ליס וקורס של המ"צ ומטקס הסיום שלהם... מודה באשמה! ו.... גרמתי לרדיאטור של הונדה סיוויק חדשה ומדהימה להישרף איכשהו. . .( אני פשוט נזק!) . הספקתי להיתפזם על החבר'ה שסיימו אתמול טירונות (מאלו שלמדו איתי בחטיבה בעיקר ) סתם כי זה מצחיק לראות עד כמה שהם צהובים ושוקיסטים מתים><

ובעיקרון אני לא אדבר על כמות ימי הג' וימי הסידורים שהוצאתי, שזה פשוט מדהים... אשכרה איזה כמעט חודש הייתי בביתXD

בכל מקרה, בגד ישן ומסריח זורקים... ( לאט לאט ויפול לכם האסימון בסוף )

אני מקווה שבקרוב אני אשכרה אעזוב ת'בית, ואולי אגור איפשהו ליד הבסיס. אני בחורה עצמאית. אני התבגרתי- ולא רק אני מרגישה את זה, אפילו אמא אמרה לי את זה חחח, היא האדם האחרון שציפיתי לשמוע את זה ממנה האמתי. בכל מקרה.... אני מתגעגעת.

סיימתי את הקורס עם כמה אוצרות בידיי שעליהם אני אשמור עד יום מותי:)

-בשביל חלקכם ביצ'ית וזונה, כי היחס הזה אשכרה הגיע אליכם בסופו של הדבר, ובשביל חלקכם אני מדהימה- כי אתם אשכרה מכירים אותי.

ש"ב : תחשבו למה, כי אולי כאשר אתם פוגעים זה חוזר בבומרנג?

המשך ערב מדהים, הסייעת נט. 

[ בדרך להיות ד"ר נטלי, חכו חכו:) ]

נ.ב

כמה תמונות לסיום:


אני הסמל ומריה -  אחרי הטקס.

אנחנו עם המכיות של הטירונות: מימין- דנה[מכית], מריה, ליטל וחן [מכית]

אחרי הטקס: אני, משקה ואווה.

הענקת סיכות, כמעט תום הטקס. ממש לפני שעשינו את הצורות P:

הרסר דוד, כפרעליו@!#$

הם באו לשאול אותנו כל מני שאלות מפגרות באמצע דום:O וזאתי בכלל התחילה לפהק לה באמצע הצדעהXD

באותו היום היה מבחן בעל-פה באיזשהו נושא מסובך, מחכות בתור. אני, משקה ואנה פ.

נו... ויש כאלה שהשלימו שעות שינה בתור הארוך:)

הקשב מול יצל [ חדר אוכל] 3 פעמים ביום באותו מקום. לצורך קבלת המפקדות וכו'.

אוכל זה הדבר האחרון שחסר שמה. כל מה שעשינו הוא- החזרנו את הקילוגרמים שאיבדנו בטירונות והוספנו להם עוד כמה כתוספת.

שיעורי מדס@# ליאנה תמיד היה פרופיל של תרנגולת הודו:S

הווווווו!@#$@#$ המגורים 3> @#$

ומסדרי ניקיון שאני לא אתגעגע אליהם:S אבל דנה עם מגב זה כבר סיפור אחר:)

נו, זו תמונה סופר ישנה, ניתן לראות עם פי התסרוקתP: . מסדר ניקיון. דנה מחבקת אותיD:

חלאס עם זה... נעבור לתמונה אחרונה, כי את השאר אין לי כוח להעלות, תסתפקו בפייסבוקP:

בשבירת הדיסטנס- אני מילנה ומריה שהרימה לי ת'שיערXD

עצם מחשבה שניה, אולי אני כן אתחיל להתגעגע לקורס. . .

It's such a big tenderness

on the mirrors
Where shades of the poses

on the school dress

They draw tenderness on bodies

and there's summer in the eyes
Infinitely, still so tenderly

It's not possible to forget this summer anymore
By the wind on cheeks there will be some-where
To kiss the fall. That's probably too bad
The wind can't do that so tenderly

And the night was hiding till the sunrise
Tears' twinkling.

Oh, this summer!

I was burning into hundreds of thousands stars,

 I was dressed in love
I was ping the sky

 on a ray of the light

It's not possible to forget this summer anymore
By the wind on cheeks there will be somewhere
To kiss the fall. That's probably too bad
The wind can't do that so tenderly

It's not possible to forget this summer anymore
By the wind on cheeks there will be somewhere
To kiss the fall. That's probably too bad
The wind can't do that so tenderly

so tenderly...

It's not possible to forget anymore