כך או אחרת, איך שלא נסובב זאת, באמת שאין כמו הבית. אחרי שבוע הזוי ומסחרר שהיה בכפר סבא שהתלווה בחלקו במצבי רוח לא הכי חיוביים, אני שמחה שוב להיות בבית. אין כמו ההרגשה כשאתה נכנס לחדר ומוצא אותו נקי מצוחצח ומבושם על ידי מפיץ ריח של לבנדר. הכלב שחיכה לך שבוע ימים ולא עוזב אותך לרגע, הורים שדואגים שאתה רעב למרות שבזיליון פעם כבר ציינת להם שאכלת לפני היציאה והמחשב היפייפה שמראה לך שהסרטים ירדו כבר ממזמן וכל מה שנותר זה רק לצרוב אותם ולראות בשעות הקטנות של הלילה עם שוקו חם, בין אם זה לבד או עם הכלב.
קרו כ"כ הרבה דברים בבת אחת שזה פשוט הזוי. אני לא יכולה להסביר את המכה שקיבלתי, שנחתה עליי משום מקום והשאירה אותי עם מצבי רוח שליליים במעט, אך היו גם חדשות שהעלו את מצב רוחי. נורא התבאסתי שלא הלכתי למסיבת סילבסטר שהייתה בת"א, סיפרו לי שהיה אדיר ושפספסתי המון, באד אוואי, תמיד יש את הפעם הבאה.
השבוע הזה לימד אותי מי אני ומי עליי להיות. אבל את זה אני אשאיר לעצמי:). השבוע הזה הראה לי מקרוב מי באמת חבר שלי ומי מתחזה אליו. השבוע הזה רכשתי משפחה חדשה, גם אם היא חמת מזג לפעמים, אבל מי לא
. בשבוע הזה התגבשתי וכעת אני מרגישה חזקה מתמיד.
השבוע הזה היה דו פרצופי, דו-צדדי, דו-כיווני... השבוע הזה היה פשוט....הזוי מדיי מכדי לתאר אותו במילים פשוטות.
אוטוטו סילבסטר, ב31 לחודש יש לי מגן מעצבן באנגלית, מה שבטוח שבראשון לינואר אף אחד לא יגרור אותי לבית הספר, גם אם יכוונו אליי טנק.
אני הולכת לחגוג כפי שלא חגגתי אף פעם....
וכל מי שכעת נמצא בהקפצה ובצבא, be careful וסוף שבוע טוב לכולם.
נ.ב.
שיהיה מזל טוב לתמיר.
ד"א, אני עדיין תוהה איך לעזאזל הוא הספיק לצלם את זה:
