לא ממזמן התעורר לו שוב הרעב לידע לאחר תקופה ממושכת של "שינה", כך אני אכנה את המצב בו פשוט הייתי שרויה בעייפות, בביקורים אצל הרופאים; נסיעות ללשכת הגיוס ולעוד מקומות שהצבא שלח אותי אליהם ולא מרפה ממני עד היום; עייפות כרונית; ערבוב בין העבודה, בית-הספר וחיי הפרטיים או לפחות מה שנותר מהם; התעוררתי לחיים סוף-כל-סוף, אין זה אומר שהפסקתי לעבוד או שהעייפות לא מתלווה עמי כמעט לכל מקום, את זה ניתן לראות בעין יפה בבית-הספר. אט-אט אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב לקרא בספרים, הרצון לידע, הרעב, המנצ'יס התמידי והנפשי שתמיד היה שרוי בי מאז ומעולם, התעורר שנית. אני שוקלת לרכוש ספר אשר מדבר על כרומנטיקה וכל הסובב אותה וללמד את הנושא הזה לעומק. בין היתר התעורר בי חשק בלתי מוסבר לקרא את כל יצירותיו של פרידריך ניטשה, הוא זכה להערכה בלתי מוסברת אצלי נכון לעכשיו ולקרא בעוד כמה ספרי לימוד כאלה ואחרים הקשורים לפסיכולוגיה. מתי אני באמת אתחיל לבצע את כל זה? השד יודע, בנתיים אני עדיין קוראת את הספר 'כשניטשה בכה', מדוע כ"כ הרבה זמן? מתי כן יש לי זמן לקרא אותו אילולא לא בהפסקות בין השיעורים הכפולים שבבית הספר... אני מתחילה לארגן את עצמי מחדש, אני שוב חוזרת למיטבי - ואף נפש חיה לא תוכל לגזול ממני את הכוח השרוי במעמקי השושרים המושרשים בתוך-תוכי. אולם זה מהווה אתגר מסויים בקרב אנשים ספציפיים אשר קוראים כאן וינסו אותי, הינם יודעים שאני מדברת עליהם גם כאשר הינם מכחישים בזאת, הם אף פעם לא יודעים ולא ידעו שאני יודעת יותר ממה שהינם חושבים, כל צעד וצעד, כל נשימה וכל דופק שלהם. מה שמותיר אותי עם חיוך ציני קטן שלעולם לא יימחק מפני עם העיניים השועליות והאסייתיות שלי [צ'ינג צ'אנג!- סתם כדי שתרגיש טוב עם עצמךP:].
בכל מיקרה, קפה, אחד הדברים הטעימים אם יודעים להכין אותו הייטב ונשחבים לבין המשקאות המעוררים, לא אותי לפחות, בשל הקופאין אשר הוא מכיל בתוכו. אך מלבד הקופאין, הינו מכיל הרבה מעל ומעבר ממה שעולה לנו על הדעת, כמו עתידו של בעל אותה ספל הקפה אשר הוא שתה. שכד"א אחד הדברים שניסיתי על אנשים וזה באמת עבד:) אבל פירוט על כך אני מאמינה שיהיה בפוסט הבא.
לילה טוב, מחר אני מתחילה בעשר3:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mrs.God
למרות שהיא שולחת SMSים מדי פעם אני עדיין מרגישה שהיא חסרה לי...