נאחזת בנוצה.

      יומיים לפני הגיוס לקחתי לעצמי חופש של כמה ימים במלון שבת"א, בטיילת. חייבת להודות שימים אלו היו בדיוק מה שהייתי זקוקה להם. בכל מקרה איך שלא נסובב את העניין, או כמה שהנסיעה לשם הייתה ספונטאנית אני נהינתי לי כפי שלא יצא לי להינות מזה כבר הרבה מאוד זמן. אמנם המקרר היה מלא באלכוהול גם בזה לא הסתפקנו וזרמנו ביום השני לחופשה לטפטיישן בר, מקום נחמד שעל פי דעתי מגיע לו ערכה גבוהה יחסית. ביום הראשון, לאחר פריקת כל המטען הכבד של הבגדים והשתיה במלון, יצאנו לאכול במסעדה של רוסים ומשם שזרמנו אני מוחה וז'ניה לטייל ברחבי ת"א, עשינו קניות ונסענו ליפו בשלב מסויים, כי מישהו אמר שאפשר לשכור באיזור יאכטה מהערב ועד הבוקר, כשלאחר מכן הבנו שזה היה למעשה בכיוון ההפוך לגמרי, אך גם שם לא בזבזנו יותר מדיי זמן, נכנסנו ליפו העתיקה, עשינו סיבוב ונכנסנו לנוסטלגיות... עשינו תמונות ומשם חזרנו למלון סביבות 6 בבוקר, בטענה שארוחת הבוקר מוגשת משעה שבע במלון החלטנו לא לבזבז זמן ולרדת לים, לאחר מכן ליווינו את זניה, אכלנו וזרמנו לישון. יום שני היה הרבה יותר מורכב, הכיל הרבה יותר אלכוהול ואטרקציות מגוונות והיה הרבה יותר כיף במילים אחרות. שמחתי לראות שמיכאל מצא לעצמו זמן לקפוץ לבקר אותי, בצהריים שוב היינו קצת בים ולאחר מכן זרמנו כולנו למלון על מנת להיתקלח לנוח טיפה ואז כל אחד ילך לדרכו. שתינו בירות כל אחד סיפר על מקרים מעבר בחיו ואז החטתי שזה יהיה משעשע לצלם את מיכאל במחוך וחצאית, אמנם תחילה הרעיון הועלה באופן טיאורטי ועד מהרה נלקח ברצינות וצולמו התמונות, המזכירה בלובי החליטה שזה היה אחד הימים המוצלחים ביותר בחייה ולאחר שוק קל שהיא קיבלה הסכימה להצטלם איתנו, לאחר מכן זרמנו החוצה והצטלמנו ליד המזרקה שנמצאת ממול למגדל האופרה, את התמונות ניתן לראות בפייסבוק, למי שאני לא נמצאת ברשימה שלו מוזמן לבקש בכיף ואני אוסיף אותו. לאחר זמן מה מיכאל חזר לחדרה ואני ומוחה יצאנו לטפטיישן, חשבנו תחילה לעצור בכל זאת ברוק אך לא ראינו אנשים מוכרים. הצלחנו להבריח בקבוק שלם של מרטיני לבר, כשהשומרם שאלו מה זה, מוחה אמה שזה המים עם הסוכרזית שלה, בחיי זה היה אחד הדברים שהיה פשוט צריך לראות. מישהו כבר החליט לקחת את מוחה לרב ולהתחתן איתה ואני ברוב טפשוטי ירדתי באחוזים של האלכוהול ומצאתי את עצמי חוזרת לבית המלון, על העקבים, בזיגזגים מטורפים מתפוצצת מצחוק שאני נמצאת במצב שכזה. בין לבין ביקרנו באחוזה של צאר, הוא מגדל לו שם ברבורים שחורים, סוסים, בזיליון סוגים של תוכים ותרנגולות מגזע כלשהו ועוד מלא בעלי חיים מגניבים בעליל, הרצנו איתו צחוקים, כמעט ושכחנו איך זה להיות בחברתו, תמיד אהבתי ת'בנאדם הזה, מאז שהייתי ממש צוציקית. בשלב מסויים היה צריך לחזור הבייתה... יום אחד חופשי ויום שלאחרו הייתי אמורה להתגייס... במקום לנצל את יום החופש הזה נסעתי עם קייט לרעננה ושמה פגשנו את אבי והחבר המסומם שלו. כבר שחכתי כמה כיף לנהל שיחות חולין עם אבי, חזרנו הבייתה סביבות 2 ובערך ב5 וחצי יה עליי להתעורר... בסופו של הדבר ישנתי כשעה וחצי ומשם קמתי ונסעתי לחיפה. בחיפה ל5 דק' פגשתי את דימה שתמיד נראה אנורקס.... כמה פעמים אמרתי לך, תשמין למען ה'! ואם לא אז לפחות למען הבריאות שלך! בכל מקרה משם הגעתי לבקום ושמה הכל התחיל! לאחר התעללות של כמה שעות הביאו אותנו לבסיס, צריפין, בהד 10. למקום היחיד שיש בו חדרים סקסאפיליים וגם הם רק של הקורסיסטים.... ושטח קטן של אוהלים איי שם בפינה מוזנחת שנהיה הבית שלנו למשך כל הטירונות. למעשה עד יום בו לפני שקיבלתי את גימלים הראשונים שלי. למרות שהתגייסתי ב23.7 וב28.7 קיבלתי כבר גימלים עד יום ראשון הקרוב... חייבת להודות שטירונות הזו למעשה קייטנה... כן יש משמעת, כן צריך לעמוד בח' בזיליון פעמים והפלוגה שלנו כן מתה על המפקד שלנו, והמ"מ של הכיתה שלנו פשוט מותק, יש לנו רופא מסומם בבהד ולגבי החובש אני עדיין בדילמה איזה גזע הוא... כי לכושי הוא לא דומה, פשוט אין כושים בצבע כזה או למעשה.... מי כן קיים עם צבע עור כזה כמו שלו? אבל הוא אחל'ה. אנשים הם אנשים מגניבים וכייפים, אנשים פשוטים. במילים אחרות, זה לא טירונות, זו השרדות בגלל התנאים מבחינת מזג אויר, מקום מחיה והמזון, אבל מבחינת היחס הפלוגה שלנו קיבלה את האנשים הטובים ביותר, מפקד עם שם רוסי, סמל רוסי נרקסיסט ומ"מ שכנראה לא מזמן סיימה את הקורס לקצונה ועדיין פועלת על פי האינדקס שכנראה עובד לטובתנו. ב9.8 יש לנו טקס השבעה ויהיה פצצות כי מיד יום אחריו מתחילים בקורס!, הקורס נמשך כ4 חודשים ואחריו אני יוצאת לסדיר! בסוף הקורס שואלים אותנו באיזה בסיס נרצה לשרת וכדומה, אני רוב הסיכויים אחקור את העניין ואראה איזה בסיס של חיל האוויר יטיב איתי. בכל מקרה אני הראשונה שהוצאתי 4 גימלים בטירונות, ועוד בהתחלתה. פשוט כישרון.

גם אם חום של 38 מעלות, אני עדיין אופטימית, עד שלא אקבל את הM16 שהבטיחו לי.....

   אני באמת שלא יודעת היכן ניתן לקנות בקבוקון מיניאטורי של 40ml יגר אמיתי, אבל מה שבטוח זה מה שעוזר לי להעביר את כל המצבים הקשים אשר אני עוברת. כמה שלא יראה הכל טוב יפה, כמה שלא אנסה להכריח את עצמי להיות אופטימית ולהאכיל ת'צמי בסרטים שהכל יסתדר וצריך רק זמן... אבל לעזאזל כמה זמן כבר צריך בשביל לסדר את כל החרא הזה? את השנאה הגדולה אשר מציפה ומתפשטת לה בין אנשים שפעם החשבתי לטובים. כמה עיוורת ונאיבית הייתי לעזאזל כל התקופה הזאת... ראיתי ועצמתי את העיניים בשביל להעמיד פנים שהכל בסדר, לסגור את האוזניים בשביל לא לשמוע ולהעמיד פנים בכל בסדר... לחייך כשאני נקרעת מבפנים ואלפי סכינים תקועים בגבי מאנשים שהאמנת בהם ואהבתי אותם. זבל, זבל, זבל! כל פעם לשנות גישה לחיים המסריחים האלה ולשנות נק' מבט אליהם כי ככה אומרים שיהיה יותר טוב.... נמאס! אני חוזרת להיות ביצ'ית, למה? כי זה מה שעשה ט*ו*ב לכל העולם ואחותו. עוד שמונה יום ואני מתגייסת. משם החיים שלי יסתובבו 180 מעלות, ולמי שלא היה איכפת עד כה, או שהיה והוא פחד להראות את זה יישאר מאחור... אילולא לא יעשה צעד ראשון ויגיד לי שבאמת איכפת לו או היה איכפת כל הזמן הזה, אז זה כבר סיפור אחר.

שילמתי על מכון כושר שאני אפילו לא הולכת אליו בגלל שזה כבר לא עוזר לי. אין עם מי לדבר על כל זה.

 על השאלות שלי, על הצעקות שלי, על הדמעות שלי כל מה שאני מקבלת זו שתיקה. לעזאזל עם כל זה.

בכל מקרה. יגר זה טוב, מספיק חריף בשביל להסיח את דעתי לכמה דק' מהארמגדון שמתרחש לי בפנים.

ומה שפשוט מדהים אותי כל פעם מחדש: אלו שתוקעים לי סכין בגב איכשהו יוצאים תמיד חדרתיים...

אני צריכה יותר אלכוהול... יותר חזק לפחות.

    ובכן, נסענו איתה לתל-אביב וירדנו בטיילת, שמה עברנו כמה מלונות, בניהם היו כאלה שאפשר לצלם בחדריו סרטי אימה והמחשבות הקטסטרופליות שעלו לנו כשהעלנו את השאלה "  מה יקרה אם נישן פה? " ותשובות שאתם וודאי לא באמת רוצים לשמוע.... עד לבתי מלון שהיו מוכנים לנגב לך את התחת כשאתה צריך. עצרנו במלון ממש נחמד כדקה הליכה מהים ומשאר מסעדות, ברים, ו-מעדונים שהיו במרחק של כ5 דק' נסיעה משם-פשוט מושלם. אחרי שהרצנו צחוקים בלובי עם אנשי הצוות וכולם בכו מאושר, שעל זה אולי אני אפרט בהמשך, שכרנו חדר מה19-21. מה שאומר שאתם מוזמנים לקפוץ ולבקר אותי בין תאריכים הללו, הפעם אני קרובה אליכם יותר מתמיד.

 בכל מקרה, זה הולך להיות אדיר, אמנם זה אכל לי חלק נכבד מהמשכורת שלא נדבר על הבזבוזים שאני אבצע שם. אין כמו הים, מקומות בילוי, אלכוהול, והרבה מוזיקה. מי שיחשוב על לבקר שירים אליי צלצול ונקבע.

השבוע  יצא לי לרוב ללמוד ולגשת לבחינות וכמעט ולא עבדתי:( ראובן התקשר וסיפר לי מה הולך אצלו בנתיים בצבא, הבטיח להיתקשר אחרי המשפט במקרה והכל יצליח לו... הוא לא התקשר ואני דואגת לטיפשון הזה:( מאז שאני מכירה אותו הוא חשוב לי יותר מכל אחד אחר, אנחנו מכירים מאז שעליתי לארץP:

אני לא יודעת מה קורה איתי בתחום הזוגיות וזה ממש יושב לי על הלב כבר כמה חודשים טובים. יש לי תחושה רעה לגבי זה.

בכל אופן, הדס אני מזמינה אותך להגיע אליי לתל-אביב, יש לי מלא חתיכים להכיר לך שתעשי איתם דברים. 100% אני פוגשת את אבי ואת איב. את אבי אני אפילו אפגוש שבוע הבא כשאהיה בסביבה, יש לי כמה סידורים לעשות קרוב לרעננה... קטיה חוזרת מחר מאורגיה מטורפת, נקווה שהיא לא נכנסה להריון או משהו בסגנון כי את המחסן שלי אני לא אתן לה!  היא מתחילה להשתרמט 'חושרמוטה מאז הסקס הראשון שלה.

בכל מקרה, בנשף היה מטורף, הרבה אלכוהול, מוזיקה, אמבולנס- היו אנשים שחגגו את האפטר-פרטי שלהם בבית-חולים, ומעט אוכל. על האבסנט הם לא התקמצנו ועל ג'ק דניאלס כן.... רעים. אחרי שהסיעו אותנו חזרה, הליכה מבית הספר ועד הבית בשש לפנות בוקר אני וקטיה העברנו בשירה יחפות.

בכל מקרה היה כיף בצורה מטורפת, את הסאטלה שלי כבר קיבלתי אחרי שהגעתי הבייתה, גם בזה מסתבר שיש לי דילאי.

בכל מקרה, הרגע התפוצצתי מסושי וכמעט אימצתי תאילנדי קטן וחמוד שהיה עושה כל מה שאני רוצה.

~*~

השעה כמעט ארבע לפנות בוקר, אני יושבת בים עם קטי ותמיר... הוא מכין לנו קוקטייל אלכוהולי בזמן שרוח נעימה מלטפת את פני... האווירה מדהימה, הנוכחות של תמיר מעוררת בי רגש של קירבה נפשית, האמנתי שגם לקטי בשלב מסויים. עוצמת את עיניי, משעינה את הראש לאחור... המחשבה שעלתה לי באותו הרגע העלתה יחדה חיוך ציני קטן " אני, ב4 לפנות בוקר, בים... והבוס שלי מנסה לשכר אותי... כן נטלי, כל הכבוד! "

אמנם הוא לא באמת ניסה לשכר אותי, והוא לא איזה פדופיל בן 40, רק מבוגר מאיתנו בערך בכמה שנים, אבל עצם המחשבה על זה פשוט גרמה לי לחייך ואף אפילו לצחקק בשלב מאוחר יותר.

לאחר זמן מה הוא החזיר אותנו הבייתה, כל האורות בעיר כבו, נראה כאילו שהעיר עצמה הלכה לישון ורק אנחנו ערים... חדרה נראתה כל-כך שונה פתאום, יפה יותר. הציפורים כבר ציינו והשמש עמדה לעלות בעוד שעות ספורות... והלכתי לישון עם רושם שונה לגמרי כלפי תמיר, רושם מקסים.

*****************

מחר הנשף, אני זוכרת איך התרגשתי ממנו לפני חודש-חודשיים... כעת זה כ"כ שונה... ניפנפתי את בן-הזוג שהייתי צריכה ללכת איתו לשם, מבאס שאי אפשר לבוא עם אנשים מחוץ לתחום השיכבתי, אחרת הייתי באמת נהינת כמו שצריך. מתכננת לארגן אפטר פארטי ולנסוע לתל-אביב, הבעיה המרכזית: אין רכב, אבל אנחנו נסתדר.

*****************

אני רוצה יותר מדיי דברים, ממש כמו אישה בהריון. . .

*****************

בעוד שבועיים אני ואוקסי נוסעות לת"א ונתפנק במלון, נהנה ונתפרק כמו שצרי, בלי דאגות, בלי השלכות... הפעם רק אני והיא. וזה רק כי לי יש אמא מגניבה~! וזה לא משהו אשר נתפס בכל מוח אנושי... מי שחושב שזה מוזר או בעל דפקט לא יודע להינות באמת ופשוט לא יודע מה זה. אני שונאת את הסטיגמות המפגרות של החברה בקשר לזה. מקווה לפגוש את איב כשנהיה בתל-אביב, זה יהיה חלומי ( הכי קרוב שאני יכולה למצוא להרגשה )

*****************

עדכון 21:37:

 *שיר הרקע שלי גורם לי כל פעם להרגיש צמרמורת של רגשות המציפות את גופי...