היה ערב חג נעים..
בהתחלה הגענו היה קצת מוזר, הייתי בהלם מאיך שהלבישו את הקטנטנה.. ושמו לה מסקרה.
היא בת 4 וחצי
מסקרה.
איך שעברנו מתחת לחלון של הסלון הוא התחיל "היי אן, והנה הסאגית"
גם שנהיה זקנים ובתקווה שעוד הוא ישאר לי במשפחה זה יהיה..
היינו איתם כל הערב, עם דוד שלי ואיציק.
האהבה שלי בפנים רוצה לצאת וכבר נוזלת לי מהעיניים
היה לו חם עם השרוולים "אני לא יודע לקפל..." אז קיפלתי לו.. רציתי לקחת אותו ולעשות לו שמיכת נשיקות עד שיכאב לו והוא יצרח
ואני מקפלת לו את השרוולים ונוגעת-לא נוגעת לו בידיים, בזרועות
ונמסה מנחת.
(אני אוהבת. תמיד אוהבת מרחוק,
אף פעם לא היתה לי אהבה אמיתית כזאת שרציתי להרביץ למישהו כי הוא הפחיד לי אותו,
או לקום פתאום ב2 בצהרים ולסוע לירושלים כי הוא רוצה לרכב על גמל
אני רוצה לתת את כל כולי למישהו,
להיות טוטאלית
להיות שלו לתמיד...)
ואז הם הלכו ונהיה מוזר עם המשפחה האחרת. אז הלכנו אני ואחים שלי.
אני לפק"ל חגים הקבוע והם כנראה לשתות
ואתמול כולם היו פה, גם החברה החדשה והיה מצחיק כל כך וכל כך כיף
והמבטים שלנו נתקעו אחד לשני בעיניים פתאום פה ושם ואני כאבתי ונהנתי בו זמנית
כל כך הרבה ממנו יש לי בלב
אבל אני אצלו נקודה לא ברורה, אני בעצם לא יודעת ואני לא רוצה להשלות את עצמי שהוא מרגיש אלי משהו כי זה הוא והוא זה הוא
ואני מבקשת ומבקשת
ומפזרת משאלות לאויר
ואף אחד לא מגשים לי אותם.
אני אוהבת אותך יפה שלי. כל כך ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אניהי. (".)