האיש שלא היה שם

בשבת ביליתי חלק מהזמן בעיר המהוללה "רמת גן" שחלקכם בוודאי שמעתם עליה.

האמת, הבילוי נערך בשכונה מפוקפקת למדי "רמת עמידר" וחלק מכם יכירו את הביטוי "כנופית רמת עמידר", שמסתבר שקרובה מאוד גיאוגרפית לכל הכנופיות האחרות, ומה שנקרא משפחות הפשע למניהן. אבל זה לא הסיפור המעניין.

המקום נמצא מרחק הליכה נוח למדי מדירתי החדשה (קצת רחוק, אבל צעידתו בשעות הלילה מורידה את הבעיה), וביקרתי את הדייט הנוכחי (וכן תודה שאתם שואלים הכל בסדר שם :) אבל אולי יותר פרטים על זה בהמשך) - ולכן הגעתי בערב שבת עם הרכב, וישבתי אצלה עד כניסת השבת. סידרנו שולחן והכנו כל מה שצריך. ואז הלכתי לביהכנ"ס.

מסתבר שבשכונה יש מספר עצום של בתי כנסת, אבל רובם ספרדיים, שאלתי את הבחורה (עוד לא בחרתי לה שם מתאים) מה היא מכירה, והיא אמרה שיש את בית הכנסת של ישיבת רמת גן, היא עוד לא ביקרה בו, אבל היא הבינה שהתפילה מאוד ארוכה, שאלתי אותה אם זה במקרה מנין קרליבך כזה, והיא אמרה שהיא לא יודעת. כמו שאתם יודעים, אני לא משתגע על מניני קרליבך, אבל זה נראה כאילו בכל מקום שאני מגיע אליו - הם שם, ואורבים לי...

בכל מקרה To make a long story short הלכתי לשם (ממש מעבר לפינה) ואיך שנכנסתי לחצר הבנתי שאכן - זה מה שקיבלתי (כמו תמיד).

אבל, היה שינוי מרענן (לפחות מבחינתי),  מסתבר שזה לא סתם מניין קרליבך, אלא שהישיבה היא בעצם מן ישיבה חסידית שכזו. אבל לא של חסידים עם קפוטות וכובעים, אלא של חסידים עם כיפה סרוגה.

זו תופעה ששמתי לב אליה כבר מזמן, ונראה שהיא תופסת תאוצה רבה. ישיבות שבהם לוקחים את לימודי ה"מחשבת ישראל" רמה אחת מעבר ללימודי האמונה בישיבות, וממש מתרכזים בתורה החסידית (ולא שוכחים את הרב קוק). יצא לי לעמוד ליד ארון הספרים (פוזיציה שאני מאוד אוהב - ושימו לב, ארון הספרים בישיבות הוא לא במרכז החדר אלא בפינות האחוריות). אני אוהב ספרים, ואוהב ללמוד דברים חדשים, ותמיד שמח לראות במדפים של בית המדרש ספרים מעניינים. פה הספרים השליטים הם קשורים בתורת החסידות - בעיקר מתוצרת חסידות חב"ד אבל לא רק.

האמת היא  שכבר הרבה זמן אני רוצה ללמוד בצורה יותר עמוקה על יסודות החסידות, ובדיוק לצורך זה קניתי לי לא מזמן ספר שמתאר את העיקרים (דווקא ספר אקדמי כזה), והיה מוזר שבדיוק לאחר שהתחלתי לקרוא אותו - הגעתי למקום שכזה. מעניין גם שזו פעם ראשונה שאני מבין שכל חיי גדלתי והבנתי את האמונה שלי במונחים חסידיים (בלי שידעתי). כל התפיסה שלי על מקום האלוקים בעולם - מתאימה לתפיסה החסידית. כמובן שאני לא מותאם בדיוק, כי לא למדתי אותה בצורה מסודרת אף פעם - אבל פתאום הבנתי שיש גם לא מעט שיטות אחרות, ולא כל היהודים (אפילו האורתודוקסים) תופסים את אלוקים ומציאותו בעולם, באותה צורה. את המידע הזה גילתה לי דייטי בצורה אגבית - והייתה די המומה ממני. אבל הסקרנות שבי לא נתנה לי מנוח, וחקרתי אותה עד שהיא אמרה לי כל מה שזכרה, והבטיחה לחפור מארכיון שלה ולמצוא לי עוד חומר.

האמת, אחד השמות שהיא הזכירה היה הראב"ע שבדיוק קניתי לי גם ספר על תפיסתו (מסע קניות מטורף, שפקיד הבנק עוד יזכיר לי אותו...) ולכן החלטתי שבהזדמנות הראשונה אני קורא אותו.

אבל כל זה סטייה מהעיקר, חזרה לסיפור.

אני עומד בבנין בית כנסת ישן (שהיה בית כנסת לפני שהתמקמה בו הישיבה) מלא באברכים ותלמידים צעירים רובם מגדלים פאות ארוכות, חלקם עם גרטלים, לבושים בלבן, ומשתדלים (וגם מצליחים) להיות שמחים. תבינו, מדובר במיטב בניה של הציונות הדתית, לא באיזה זרם חתרני וקטן, לא ספרתי אבל היו שם המון אנשים - הבנין היה עמוס. במקום כזה, תפילה בנוסח קרליבך מאוד מתאימה, המוזיקה שלו באמת מדברת ללב החסידי. והרי לחסידים האלה, אין ממש אדמו"ר או חצר שאליה הם שייכים (כידוע לכל חצר חסידית יש ניגונים ושירים משלה), אז הם אימצו את קרליבך כיוצר המוזיקה.

אני עומד וחושב לי על המחשבות שהיו לי על חסידות כתופעה חיובית שהסתאבה (התחילה ממקום טוב, והיום התדרדרה לסוג של ממסד לא בריא) ותסלחו לי על ההכללה הגורפת. על רעיונות נשגבים, ותפיסה חדשנית שהפכו לטקסים וקיבעון מחשבתי - בדיוק ההיפך מהחשיבה פורצת הגבולות של החסידים הראשונים. ומקוה שהחסידים האלה שאני עכשיו בקרבם לא ילכו באותה דרך, אלא יהיו נאמנים לרוח שעומדת ביסוד החסידות. וכבר רואה שהתקוה לא תצלח. המימסוד הזה חזק מדי, ומכה בכל חלקה טובה. רואים בפנים את אלה שנסחפים בעקבות לחץ חברתי, ואת האלה כבר ממהרים לקבוע כל מיני גדרות, כדי שאף אחד לא יסטה... הרי הבעש"ט עצמו סטה מהדרך שבה חינכו אותו כדי לחדש את הדבר הזה שנקרא חסידות - החסידות קראה תיגר על כל מה שהממסד בזמנו דחף. ולכן היו התופעות של המתנגדים.

ואם חושבים על זה, גם החבר'ה האלה, הם בעצם סוג של בריחה הממסד הקיים, אנשים שלא מצאו את התשובה שחיפשו בגישה "ההלכתית" וחיפשו משהו אחר, מה שעצוב הוא שהממסד כבר חיכה להם מעבר לפינה ותפס אותם שוב - אותה הגברת בשינוי אדרת.

ואין לי, באמת אין לי, שום דבר שלילי להגיד על החבר'ה האלה (וגם לא על אלה שבישיבות מהסוגים האחרים), כולם, אני בטוח, אנשים טובים - שבאמת מאמינים שמה שהם עושים זה הנכון. מה שאני לא אוהב זה את הקיבעון מחשבתי, חוסר הרצון לבדוק ולשאול. אין לי בעיה עם אמונה תמימה, אבל אסור לקבל כל דבר רק בגלל שאמרו לך. צריך להבין, וצריך להטריד אותך אם אתה לא מבין. ואם צריך שיסבירו - לא לאסור לשאול שאלות. ההגדרה, שאם אני "יודע" את ה"אמת" אז כנראה שהשאר עושים משהו לא נכון, וצריך לעצור בעדם. הרצון של ה"ממסד" לקבע את האנשים בדרך שבה נוח לכוון אותם (למה אתם חושבים שהחסידים "הישנים" הולכים פה בחום עם המעילים הארוכים והשחורים, כי נוח להם? כי זה באמת חשוב? לא! כי זה מה שהממסד שלהם אומר להם שצריך...), ובעיקר לשלוט בהם.

סליחה על הפוסט הכבד, יש פה גם עוד המון לכתוב על הנושא, כשאני אדע יותר, אולי אני אנסה להסביר פה את מה שלמדתי.