רציתם רכילות? קיבלתם!
הסיפור הוא מאוד פשוט, ואנחנו לפני ראש השנה, אז אני לא אספר פה דברים שיגרמו לעניין להיכנס לגדר לשון-הרע.
מישהי (נקרא לה שדכנוס) רואה מישהו (אני), היא חושבת שהיא יכולה לשדך לו מישהי אחרת (ונקרא לה הדתלשי"ת).
שדכנוס מציעה, באומרה, בחורה נחמדה, נראית טוב, וכו' וכו'. אני לוקח מספר טלפון, מחכה לאוקיי, ומתקשר. השעה די מאוחרת, אבל לא נורא, מדובר בבחורה סבבה, שעונה לטלפון ומתפתחת לה שיחה נחמדה, ודי ארוכה - למרות ששני הצדדים לא ממש אוהבים לדבר בטלפון - אלא מעדיפים להיפגש.
הבחורה נשמעת טוב, וגם כל מיני דברים שהיא מספרת על עצמה מאוד מתאימים לי, יוזמת (יש לה עסק עצמאי), אינטיליגנטית, מתבטאת היטב. ועוד ועוד. כשהשיחה ממשיכה, היא שואלת אותי מה בדיוק אני יודע עליה? ואני עונה "XYZ", ואז היא אומרת, יש בעיה קטנה שלא סיפרו לך עליה... אני דתלשי"ת ורצינית בעניין.
הייתי צריך לסגור עניין בשלב הזה, אבל לא, החוכמולוג שבי אומר לי, "אבל היא נשמעת מעניינת, למה לא תבדוק? אולי יש איזה סיכוי פה..." ואני כמובן נכנע לאלטר-אגו שלי, ואומר "זו אמנם בעיה, אבל אני מוכן לנסות" וקובעים...
דייט ראשון: נחמד, היא ממלאה את כל הציפיות, חוץ מבמראה, הבטיחו שתיראה טוב, לא? אבל אני תמיד לא מסתכל על המראה למעט משהו שמפריע לי במיוחד, ולכן זה לא היה שיקול. על כל שאר הציפיות היא עונה, ויותר מזה. היא ממש מעניינת אותי. ואני נהנה איתה.
קובעים לדייט שני: בירושלים, היא נפגשת איתי בכיכר החתולות, יש שם מעגל אקוסטי שאני שומע עליו לראשונה, היא טורחת לסחוב אותי לשם ולהדגים לי - מדהים - היא כבר קנתה אותי... הולכים לפאב אירי (אוקונל, שווה ביותר, ואפילו כשר) שהיא בדיוק גילתה, ומה יש לי ביד? מגניב, גם אני אוהב אלכוהול ואת האוירה. ויש פה בחורה/אישה שלא נבהלת מדברים כאלה, להיפך. היה ברור שיהיה המשך...
יורד לפסטיבל הג'אז באילת, שומרים על קשר יומיומי, טלפון סמסים.... כל פעם הבטריה כמעט נגמרת, בעיקר בגללה :) ביום השלישי של הפסטיבל (לפני הלילה השלישי) שיחה שבה אני שופך כמה אני מתלהב מהפסטיבל, ומספר לה על חוויות וכו'.
20 דקות אחר כך, טלפון: "איך אתה עם הפתעות?" אני: "תלוי איזה..." היא: "מה תגיד אם אני מגיעה הערב לאילת?" אני: "נראה לי מעולה, רק תני לי לבדוק אם אני יכול לסדר לך איכסון" ... בקיצור, היא הגיעה לאילת. הלכנו יחד לפסטיבל. ולג'אם. למחרת הסתובבנו יחד כל היום (חוץ מזמן שינה :), למרות שלא רחוק מדי...) כשהיינו בבריכה, העלתי לראשונה שאלות שקשורות למה היא חושבת צריך להיות בבית שלה (שאלה כבדה), מהתשובה התברר לי, שפשוט אין מצב שזה יגמר טוב... ואמרתי לה את זה - שאני לא רואה שאנחנו ממשיכים לשום מקום, עם כאלה הבדלים בראיה ביננו.
היא אמרה שהיא מסכימה, וסיכמנו שמפסיקים את הדייטים - מצד שני למה לא להיות ידידים? ואמרנו שזה מתאים. סיימנו את הפסטיבל, הסענו אותה (אני ואחי) חזרה לביתה...
אני הייתי מבואס, מהסיבה שעד שמצאתי מישהי שנראית לי מתאימה, מסתבר שדווקא במה שחשוב ולא קשור לאישיות היא לא מתאימה בעליל. ונשארתי מבואס, עד שדיברתי איתה על זה (שלא שינה את הבאסה) וקבענו להיפגש (אני עדיין בחופש, והיא ממילא מגיעה לסביבה) בפגישה שהייתה למי שסופר בעצם רק הרביעית, הבנו שגם ידידים לא נצליח להיות, יותר מדי משיכה, בלי סיכוי להצליח - רק יוצר תסכולים בשני הצדדים. אז החלטנו להפסיק.
זה הסיפור, לכן אני מבואס, אבל גם שמח שהצלחתי להפסיק דבר שידעתי שיעשה לי רע עם אמשיך, וכל כך רציתי להמשיך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
