האיש שלא היה שם

היום כתבתי בתגובה למישהי שאני כותב יותר כי כנראה קורים לי דברים שאני רוצה לשתף אתכם בהם.

אז הנה אחד כזה שקרה לי היום, טרי טרי, מהמכבש.

אני כידוע (ואם לא אז עכשיו ידוע) עובד במה שנקרא היי-טק, כחלק מהעבודה יוצא לי גם להיתקל באנשים מחוץ לחברה, בין אם אלה לקוחות או לפעמים ספקים (כאלה שאנחנו משלמים להם לעשות בשבילנו כל מיני דברים) בין הספקים נמצאות גם חברות אאוט-סורסינג שמספקות לנו שירותי תוכנה. רוב החברה אמנם מורכבת אצלנו ממתכנתים, אבל לפעמים ישנן משימות שדורשות מיומנות מיוחדת, או לחלופין יותר זול לקנות את השירות...

בתוקף עניין זה נפגשנו היום עם מספר אנשים מחברה מסוימת (תאמינו לי שאני לא זוכר, אבל יש לי במקום בעבודה את כרטיס הביקור) והתדיינו על נושא מסויים, תוכנה מסוימת שאותה אנחנו רוצים שהם יכתבו בעבורנו, לא משהו באמת מסובך, אבל לנו אין ממש זמן.

ובכן נכנסים לחדר שלושה אנשים, אומרים שלום וכו' מתחילים לדבר, ואני שם לב שאחד מהם נראה לי קצת מוזר, מבט מעמיק יותר מגלה לי שהוא אומנם מסתכל לכיווני כשאני מדבר, אבל לא ממש מסתכל עלי - כאילו הוא מפספס אותי, מבט נוסף הראה לי שהעיניים שלו מוזרות - ההשערה שלי הייתה שהוא עיוור, אבל לא הרגשתי נעים להעלות את זה בשיחה.

בכל מקרה הבחור ממש מוביל את הדיון, עם תשובה לכל שאלה וקליטה מהירה מאוד, באמת, כמו שאני אוהב שמדברים איתי, בלי יותר מדי בזבוז זמן, ונטו עבודה (למרות שגלשנו בשיחה, אבל רק לכיוונים טכניים מענינים :))

בכל מקרה בשלב מסויים הבוס שלי, מראה משהו על המסך, ומגדיל אותו כדי שאלה בצידו השני של החדר יוכלו לראות. וההוא שואל את החבר שלו אם הוא רואה את המסך היטב, והוא עונה לו "עכשיו שהוא הגדיל את הפונט אני רואה..." אז הבוס שלי שואל אותו אם גם הוא רואה בסדר, או אם צריך להגדיל יותר, והוא אומר "לא, אני רואה רק..." וחבר שלו משלים, "הוא מתכוון להגיד שהוא לא רואה בכלל".

לבוס שלי לקח כמה עשיריות השניה לעכל (או אולי קצת יותר) והמשכנו הלאה. בסוף הדיון נגמר וכל אחד הלך לדרכו. הבוס שלי ניגש אלי ועדיין כלא מאמין שואל אותי אם הבנתי את זה, אז סיפרתי לו מה ראיתי בהתחלה.

עכשיו, הפואנטה, כאילו, אנשים עוורים יש, אז מה הסיפור כאן?

ככה, אני מתכנת כבר כמעט חמש שנים, ומי מבינכם שכתב ולו שלוש שורות קוד (כולל בייסיק ופסקל) יודע שלקרוא זה צורך די הכרחי של לתכנת, ברמות היותר גבוהות צריך להיות מסוגל להבין תרשימי זרימה וציורים אחרים, בקיצור הרבה דברים שקשורים לראיה ממש. שלא מספיק בשבילם ברייל לדוגמה... לא ברור לי איך הוא יכול לתכנת, ועוד ברמה כל כך גבוהה (ושלא יהיה ספק - מהשיחה התברר לי שהוא מתכנת הרבה יותר טוב ממני, ועם הבנה עמוקה של מה שהוא עושה - שוב יותר ממני)

ברור גם שצריך רצון עצום כדי להצליח בזה, וגם נכונות מצד החברה שמעסיקה אותו (במקרה הזה מיקרוסופט) לקבל כזה עובד ולשלב אותו בעבודה. כל הכבוד!!!

בכל מקרה רציתי לשתף אותכם בזה, ונקוה שעוד יצא לי לעבוד איתו בעתיד. (גם האחרים מאוד נחמדים, וגם איתם אני אשמח לעבוד...)

רק חדשות לקבועי הבלוג: הלהקה של אח שלי, התפרקה לה, לפחות בצורה זמנית. אני די שמח - לא אהבתי את ההשפעה של החברים האחרים על אחי, ובטח לא את היחס שלהם לעבודה. אז אני מאחל לכולם המשך קרירה מוזיקלית מוצלחת (במיוחד לאח שלי, שיתחבר ללהקה אחרת ויעשה חיל). למי שתוהה למה אז: המתופף נוסע להודו לתקופה לא ידועה, והסולן החליט שלאור ההצלחה המדהימה של ההרכב - ההרכב קטן עליו - והוא רוצה לבד.

אתמול בלילה הייתי בהופעה של שוטי הנבואה במועדון הג'ה-פן. היה גדול!!!!!!!!! תמיד אהבתי את המוזיקה שלהם, אבל לא ידעתי שהם מופיעים ברמה כל כך גבוהה, ואף פעם לא התעניינתי בהרכב יותר מדי. עולה על הבמה כמות אנשים לא סטנדרטית (8 + אנשים), אני לא מבין איך יש להם פרנסה מזה (כרטיס עלה רק 60 ש"ח). מצד שני, הם נותנים את הנשמה (אני הלכתי אחרי שעתיים וחצי - כי יש עבודה למחרת, אבל הבלאגן המשיך).

שתבינו מתוך השמונה שהם ממש ההרכב, ארבעה רק שרים (לפעמים הם גם מנגנים, אבל רק בשביל לעזור לנגנים העייפים) אז הבמה מלאה באנשים שרוקדים ומשתוללים חופשי (וגם שרים פשוט מדהים).

והקהל, אוי הקהל... כמובן מכירים את מילות השירים, יודעים איפה קופצים וכו' ( נחשו מהקהל עושה כשמגיעה השורה - "מרימים את הידיים גבוה לשמיים" :)) וקופצים וקופצים וקופצים (והם מושכים את השיר על איזה 15 דקות שלמות).

בהתחלה עמדתי בחוץ (יש שם מן מרפסת) כי הייתי די חנוק מעשן הסיגריות, והייתה הרגשה די רגועה, לא התלהבות יתירה, אבל בשיר השני (או באמצע הראשון אני כבר לא זוכר) אמרתי לעצמי שאני חייב להיכנס ולראות מה קורה. ונכנסתי ולא יצאתי. עם כל העשן הצפיפות והחום, הייתי חייב להשתולל עם כולם, פשוט חייב.

השתוללתי עד כדי כך שדי התייבשתי, אבל למזלי הרגשתי את זה בא - כשאתה כולך מטפטף ושום ניגוב לא עוזר, הגרון זועק לטיפת מים, ואתה עושה סימן לסולן(ים) שישפכו עליך מיים (הייתי די מקדימה) אתה יודע שאתה בדרך - אז חתכתי לבר, וקניתי לי מים, חשבתי שאני מיד אחזור לרקוד, אבל פתאום הרגשתי חולשה, אז יצאתי שוב למרפסת, ונחתי קצת, ורק אז יכולתי להכניס את המים לפה, הייתי סחרחר לחלוטין. מסקנה: אני צריך לעשות יותר כושר, או לחלופין ללכת ליותר הופעות של שוטי הנבואה.

גם הקהל (להבדיל ממה שקורה בכפר המוסיקה) הוא קהל איכותי, שמכיר את הלהקה היטב, ובא להנות, לא דוחף לא מתפרע, כולם נהנים ביחד.

כשתבתי על ההופעה של משינה, כתבתי על הצעקה של הקהל בקטע מסוים. פה לעומת זאת, אין מסורת יותר מדי ארוכת שנים של צעקה ספציפית, אבל הלהקה השכילה, לבנות מתחים ולשחרר אותם, אפשר להגיד שהם לא רק ניגנו על הכלים, אלא גם על הקהל - ובמיומנות. קטעי קישור מעניינים, בלי יותר מדי קשקושים, אבל בטוב טעם. וחיבור כיפי עם הקהל (שאלה: כמה עולה חבילת חציר אספסת? פרס ינתן לזוכה - אולי ניתן לו חבילת חציר).

בקיצור - שווה!

בכלל הכנתי לי סופשבוע מלא בילויים, אתמול הופעה, היום מסיבה (לא סופי), ומוצ"ש עוד הופעה (רגועה יותר, של דניאל זמיר). ככה זה אצלי כשאין דייטים.

ואם כבר מדברים על דייטים, שאלה לציבור הקוראים והקוראות (ואין לי פרו, אז אני לא יודע כמה קוראים יש לי), אם הייתם מתקשרים לדייט שהציעו לכם, והייתם מעבירים שיחה נחמדה. וכשהייתם מגיעים לקטע של לקבוע דייט, אומרת לכם הדייט הפוטנציאלית, "אני לא יודעת, השבועיים הקרובים די עמוסים לי, מה דעתך על יום חמישי? - בעוד שלושה שבועות" - מה דעתכם? איך הייתם מגיבים?

סופשבוע מקסים גם לכם!