כתבתי ביום רביעי קטע על זקנה. על מישהי שרק רוצה להיות זקנה כדי שהכל יהיה מאחוריה והיא תוכל לשבת בשקט מבלי שאחרים יצפו ממנה לעשות דברים ולהשיג דברים. האינטרנט שלי לא עבד אז לא העלתי אותו ועכשיו אני כבר לא בטוחה אם אני אעלה. 

אני לא יודעת למה אני חושבת כל כך הרבה על זקנה. (כ"כ הרבה יחסית לזה שאני בת 21 ולא מזדקנת בקצב מטורף או משהו כזה). אולי מצפייה בהורים שלי שבשנים האחרונות הולכים ומראים יותר ויותר סימנים של זקנה. אולי כי אני אני מרגישה במעין תקופת מעבר ושאני מרגישה שאני בעיקר מחכה לדברים. 

מצד אחד אני כמו הבחורה בקטע שכתבתי, אני רוצה לדעת שהדברים באמת מסתדרים איכשהו, שבין השאר דברים טובים קורים לי וגם את הרעים אני עוברת. אבל, שלא כמוה, לא הייתי רוצה להריץ אותם כדי להגיע לגיל 60, אולי רק קצת להריץ את החודש, חודשיים הקרובים. 

עשיתי כמה בחירות לא כל כך מוצלחת אני חושבת בזמן האחרון, מהירות מדי. ולכן כמיטב המסורת, אני חושבת שהגיע הזמן לחזור יותר לשקול דברים. היאח לרשימות בעד ונגד. 

נדלג על הקטע בו יצאתי עם עוד בחור שזה לא כל כך הלך. נשאיר את התהיות ללמה ואיך אני מצליחה להרחיק אותם ממני ליום אחר. 

ונחזור לזקנה. אז היום לחצתי זרת שנגור ביחד כשנהיה זקנות והבעלים שלנו ימותו. וזה באמת גרם לי להרגיש יותר טוב.

(זה גם תקף אם לא יהיה לי בעל ואחרי ששלך ימות, נכון ?)