כשאין משהו טוב יותר לעשות...

הוא התלבש לאט. 

היא לא ידעה אם הוא באמת נע כך או שהיא רואה אותו בהילוך איטי, אבל הוא עשה הכל לאט.

כמו חתול מפונק, התנועות שלו עצלות, זורמות, מרגיעות.

היא חייכה בלב, מדמיינת אותו מנגב חלב משפתיו הרכות, זנב מתנועע.

מכפתר את חולצתו, הוא הביט בה בעיניי החתול שלו. היא עדיין ישבה על השולחן, מחפשת את התחתונים בין המסמכים שהצליחו להשאר.

הוא חשב כמה היא יפה, עם שיער בלונדיני שנפל על פניה בדיוק כמו שצריך, בצורה הכי חמודה.

הוא הרים את הכומתה שלו, מסדר אותה אל מקומה. הוא מרוצה ממנה, הפקידה החדשה.

ברגעים כאלה ידע שלא טעה כשחתם קבע.