כשאין משהו טוב יותר לעשות...

אמא מסתכלת גאה, דמעה על הלחי. בתה הולכת ללבנון, להתפלש בבוץ ולירות על קופיפי חול. בסופ"ש הראשון, נכנסתי בדלת, עוטה ירכית וסנדלים, בקבוק קולה ביד. איזה ערבים ואיזה נעליים. "אה, וואי, דמיינתי שתיראי יותר כמו חיילת", אמרה אמא (שנונה זאתי).

מה זה?! אני, שתדע לה אמא, הכי קרבי! עוזרת למערך הלחימה של המילואים, או במילים פשוטות, מנקה מחסנים:

 

טירונות זה כיף. לא משנה מה יגידו לכם, לא משנה אם מישהי התעלפה או שברה יד, להיפך- זה כל הכיף! אנשים שמצליחים להתעייף מריצה של 50 מטר ולהוציא פטורים מלהרים 3 קילו, זה אותם האנשים שגם אחרי שלושה שבועות עדיין אוכלים רק את הלחם בחדר אוכל, ואנשים כאלה, כשהם מתעלפים או מסרבים פקודה בטענה שיש שמש- זה צחוקים (כמובן, אנשים כאלה גם צריך להשמיד במהירות האפשרית).

טוב, יומרנות היא לא הצד החזק שלי, אז מודה- אני פקידה. בקרייה. יש יותר סטראוטיפי מזה?

נ.ב. נסיעות חינם.. אומגד :O כל כך טוב.. יאמי יאם