לא משנה כמה אני אדבר על זה או כמה אני אכתוב על זה

לא משנה כמה אני אחשוב על זה או כמה אני אחלום על זה.

לא משנה כמה פעמים אסתכל על זה 

זה לא יעבור עד ש...

כבר יומיים בלתי פוסקים של דיבורים, עם כל מי שמוכן לשמוע.

אני יושבת על קצה הכסא..רק שמישהו יזכיר משהו שקשור...

ואז פשוט שופכת הכל החוצה בלי שום הקשר.

כי הבטן שלי מתפוצצת.

המוח שלי עשוי קיטור.

הלב שלי מלא בלבה מותכת שמחכה להתפרץ.

כל תקוותי היא לא להתאזכב.

הבטחתי לעצמי להפסיק לצפות.

זה בלתי נשלט...אבל אני חייבת.

בקיצור,

עכשיו גם אתם יודעים.

אני מפחידה את עצמי אבל לא שולטת בזה.

מתי נהייתי כזאת בחורה?