כן, לבן שלי.שכבר שלוש שנים גדל עם שני בתים-בית אחד של אמא ובית אחר של אבא
שם בשנתיים האחרונות יש גם אישה, אותה אני מעריכה ומחבבת מרחוק
הייתי בטוחה שזה לעולם לא יגיע. הילד שלי המציא שהיא לא יכולה ללדת
ואני הרגשתי אשמה.
אבל פתאום זה בא בהפתעה. לקחתי את הבן מהגן ופתאום הוא מספר שיש לה בת בבטן,שהוא ראה אפילו צילום שלה משם בפנים.
התגובה הראשונה היתה הלם. השניה היתה שמחה בשבילם.בשביל בני.גם חשש למקומו בקונסטלציה החדשה
ואז תחושה של תראי איפה את ואיפה הוא
ואז תחושה של שחרור.זהו.אני כבר יכולה לדאוג עד הסוף לעצמי.הוא כבר במשפחה חדשה.הוא מסודר
ובעיקר התחושה שהנה באה כפרה
על המשהו האיום שקרה ושגרם לי לא להיות מסוגלת לחיות איתו יותר
יש כפרה על שברון הלב שגרמתי לו וגם לעצמי
על השקר שחייתי איתו
על הבחילות
על ההשפלות
על השנים האומללות שהייתי לבד בעולם והוא ליידי מנסה לתמוך אבל אף פעם לא יכול.
הוא קיבל את הטוב שמגיע לו. הוא והיא הרבה יותר מתאימים ממה שאנחנו היינו
אף אחד לא היה רע. פשוט לא היינו אמורים להיות הגורל זה של זאת.
שכבתי לי אתמול במיטת ההרהורים.והבנתי שיש כפרה.
עכשיו תורי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
