הלב מתחיל להרפא, הנפש פחות מצולקת

בטארוט יש את הקלף הזה של הנזיר.

הוא הולך לבד על איזו גבעה עם עששית

הוא בגלימה כחולה אפרפרה, הרקע אפור

יש בקלף הזה משהו נקי אך בלתי פתור.מדובר במסע פנימי של הנפש,מעבר לגוף

אני לא כזאת רוחנית/מכשפה ובטוח שלא עפיפון

אבל עברתי את גבול הארבעה חדשים ללא סקס, אולי אפילו כמעט חמישה.שזה שיא של כל הזמנים

איכשהוא זה כבר פחות מפריע לי.לא בא לי סתם למרות שיש לי ליבידו שופע.

בשבועיים האחרונים אני גם בדיאטה. ומערבים של נשנושים אינסופיים, לדחוף או פחמימה או מתוק כדי לסתום את החלל הפנימי הפכתי לאוכלת חלבונים החל מהשעה 17:00.

המצב אצלי עכשיו זה סוג של הרגשה טובה של הגוף

כאילו תקופת ניקיון כזאת. אני מקווה שזאת הכנה של הנפש למשהו אמיתי שיגיע בקרוב.

אני מרגישה שהגעתי לפירקי.שאני מוכנה להתמודדות הלא פשוטה של לחיות בזוג.למרות שהחיים לבד לפעמים הרבה יותר קלים ודורשים פחות אנרגיות.

אני רוצה ילד, או ילדה.

אני רוצה לחלוק עם מישהו

אני רוצה לשבת מול מישהו במסעדות ובתי קפה, בשלווה הזאת של משהו בטוח כאן לידי.גם אם שותקים.

פעם פחדתי מהשתיקות האלה. אבל כבר שנתיים אני שותקת לבד. לפעמים ימים שלמים,לפעמים שעות.ויפאסאנה קטנה עלי.

אני רוצה לחכות לקראת ערב למישהו שיגיע הביתה

להכין סלט ולמרות שאני מתה מרעב לחכות לאכול איתו ביחד

אני רוצה לשכב מחובקת לישון עם מישהו ולקום לידו

אני רוצה ביטחון חם ונעים.

איפה הוא?

אני יודעת כבר איפה אני.