הלב מתחיל להרפא, הנפש פחות מצולקת

מסתבר שיש דבר כזה

זה בדרך כלל קורה לי לקראת ראש השנה או ליל הסדר. חודש מראש אני כבר בדיכי.ועד הרגע האחרון לא יודעת איפה אהיה בחג.או עם מי, עם בכלל

כשכולם יושבים סביב השולחן עם משפחותיהם למרות המתחים, התלונות והקיטורים לי אין אופציה כזאת בכלל.

זה מדכא

בערב שבועות אהיה בלי מיכאל. פינטזתי עם ארוחת גבינות עם חברים אבל לכולם יש תכניות משפחתיות.

החבר גם בארוחה משפחתית עם הילד שלו.

נמאס לי להיות במתח ובבלוז הזה, נמאס ממאמצי האילתור של הרכבת תחליף משפחה או נסיונות הסתפחות בערבי החג.

אני רוצה משפחה משלי. שולחן חג משלנו.

מבאס

_____________________

עריכה מאוחרת (של כמה ימים):

בסוף ביליתי איתו, לבן שלו היתה איזו פעילות לילה עם לינה

היה כיף.טוב לי איתו כל כך

.