הלב מתחיל להרפא, הנפש פחות מצולקת

אחרי שעברתי בלוג ושכחתי את הססמה..האם זה התת מודע? האם אנחנו לא באמת יכולים להתנתק מהעבר שלנו ולהתחיל דף/פוסט/בלוג חדש ונקי לחלוטין?-איזו שאלה בנאלית, אולי אני מגזימה בכל הסמליות הזאת, אך מכיוון שאני כבר בחודש שביעי, מלאת הורמונים כרימון אז מותר לי.

ההריון עובר בנחמדות עד כה. למעט איזה סרט של סקירה מאוחרת (מח א-סימטרי בגדר הנורמה שבינתיים נשאר באותם מימדים כך שהכל אמור להיות בסדר).

אני לא עובדת, למרות שכבר מדגדג לי לחזור לשוק העבודה. אנחנו גם לחוצים על זה כלכלית. למרות שאני משתדלת להנות מזה שאפשר לישון שנ"צ, לבלוע ספרים, לגדל את הילד שלי בכל החופשים האלה בכיף וברוגע, ללמוד לבשל ולאפות..השעמום קצת מתסכל. והחלטה שכשהילדה תהיה בת חצי שנה אתחיל לחפש עבודה.

ובינתיים החלטתי לשדרג את האנגלית שלי בחדשיים הללו שנשארו לי. למרות שהיא טובה מהאנגלית של הישראלי הממוצע אני מרגישה שעדין יש לאן לשאוף ומרגישה שעוד אשתמש בזה בעתיד..אינטואיציות נשיות.

אז הנה חזרתי. גוגו שמנמנה. 13 קילו יותר שהצטברו בציצי ובבטן.

עוגות דבש עם סומסום בתנור לקראת אירוח חברות של אחר צהריים בדירה החדשה שלנו. לפעמים אני חושבת על הדרמות שהיו פה כמה שנים אחורה. ומקווה שלא יהיו עוד כאלה בחיי...