הלב מתחיל להרפא, הנפש פחות מצולקת

לפני עשרה ימים ואחרי הריון כייפי ורגוע בו חשבתי שזה לא באמת עומד לקרות, היא יצאה לאויר העולם.

יום וחצי של צירים בהם תרגלתי את כל מה שלמדתי ביוגה, נשמתי, הכנסתי את עצמי לטרנס והייתי שם, בכאב שהלך וגבר

בן הזוג המדהים שלי היה חוויה מתקנת למה שידעתי לפני 9 שנים. הוא חווה איתי, תמך פיזית ונפשית, עיסה נגע, דרש מהסביבה ,עודד

ואף עזר לילד בלידה הטבעית שפינטזתי עליה אך לא חשבתי שאוכל להתמודד עם מצב כזה. ברגע האמת כשזעקתי לאפידורל גילי שלי כבר כמעט יצאה החוצה.