הלב מתחיל להרפא, הנפש פחות מצולקת

לילה בת"א,אמצע שבוע

הוא אוסף אותי באיחור אל חניון רפאים.שבוע לא התראינו,חוט המחשבה כמעט וניתק מאז הפעם הקודמת

לילה בעיר החטאים, בבר הראשון שאנחנו מגיעים אליו אין מקום על הבר ואין גם מסביבו

שורה שניה צופה על ישבנים שעירים או צעירים של אלה שזכו במושב

אנחנו יוצאים.יודעים איך יגמר הלילה בניגוד להרבה שנשארו שם.

בר שני גם הוא דחוס. ציצים דחוסים לפוש אפ, תחת לחוטיני,

קונדומים תחובים לג'ינס.מה אתם יודעים,מסעיר בעיר

כולם עושים חיים

בנות פותחות את הרגליים ולא נקשרות

גברים חודרים ולא רוצים שום קשר רציני

כולם זורמים בכיף.מזרימים נוזלי גוף או שואבים אותם פנימה

לילה בעיר הגדולה.כמעט משכורת הולכת על שכר דירה

לא נכנסים גם לבר הצפוף השני ותוהים איפה נוכל לשבת ולנסות לגשש אחד אצל השני

מתיישבים בבר של מסעדה.בחוץ.

רוח טובה, אורות זוגיים חולפים על פנינו בדיזנגוף

כולם בתנועה

מלצרית ממליצה על יין חדש.הוא אומר שאני אנטיפתית אליה

אני רק נורא עייפה ורוצה שיחה טובה וחיבוק

נוח לי לשתוק איתו כי לדבר על הכאב האמיתי שלו הוא לא מסוגל לדבר

אני לא לוחצת.זה לא אפקטיבי

לחיים.תסתכל לי בעיניים

הוא דווקא מסתכל

לילה בתל אביב.אני נכנסת לתא של השירותים.לפני הפיפי מרביצה ענטוז בקצב המוסיקה

בודקת שלא נשארה לי פטרוזיליה בשיניים

חוזרת אליו

הוא חמוד

אין לי מושג מה יצא מזה

סופרמרקטים מרגשים אותו הוא אומר לי

אותי כבר קשה לרגש

או שהפסקתי לחפש ריגושים?כי המחיר שאני משלמת עליהם יקר מידי?

אני יודעת איך הלילה שלי יגמר.