הלב מתחיל להרפא, הנפש פחות מצולקת

הרבה זמן לא כתבתי פה. אולי החיים נעשו פחות מורכבים בשבילי ולא חשתי צורך לעבד ולטחון אותם. אולי התבגרתי ועימי התקשח גם העור הרך והפגיע שעוטף אותי.

הדבר הכי רציני שהשתנה אצלי בחדשים האחרונים הוא שפתאום אני לא מרגישה לבד בעולם. יותר מכן, אני מכירה בזכויותי ובנוגע למערכות יחסים צלחתי את הדפוס שלי-להכנס תמיד ליזיזויות או למערכות יחסים לא ברורות. הגעתי למקום בו אני לא מוכנה להיות דקה כשהצד השני לא בטוח שהוא רוצה אותי.

אחרי שנתיים וחצי של בדידות,הסתגרות והעדר קשרים רומנטיים הכרזתי לעצמי על "שנת המשפחה". השנה בה אמצא את האחד שלי, הפרטנר לחיים,אבי ילדתי לעתיד.חבר.מאהב.בעל.שותף.

שנת המשפחה כללה גם שהייה בקרב משפחתי הדוסית בפסח. תוך ניסיון להתקרב ולהתערות בהווי. נהנתי. הילד שלי נהנה גם בחברת משפחתו ואחיניותיו.

אך אם נחזור לקטע הרומנטי- למדתי שהתמקדות היא מילת המפתח. לא עוד קשרים לא ברורים, מקומות שלא מקבלים אותי, אנשים שלא מסוגלים.

הסיבה לא רלוונטית והעובדות הן שמדברות.

אין הקלות למתלבטים,ללא יכולים, לתוהים, לשרוטים.

אני מתמודדת, שיתמודדו גם הם.

כך הוביל אותי קשר אחד מלא תהפוכות עם כימיה אפלטונית מטורפת ומשיכה מינית קצת פחות לקטוע אותו ברגע שדווקא אני רציתי לתת צ'אנס אמיתי והצד השני הפך ממעריץ גדול ל"לא מסוגל". יומיים אחרי התקשר הקשר הבא. ממנו נפרדתי שלשום בלילה אחרי חודש וחצי אנטנסיבי של זוגיות צמודה. בדיעבד מסתבר שעם פחות רגישות ואינטימיות. כי רגע אחרי שהוא לא ידע אם הוא מסוגל לא הייתי מוכנה להשאר שם דקה. ודקה אחרי הדקה הזאת, בטוחה שלילה מלא דמעות מצפה לי, הרגשתי הקלה- זה לא היה זה.

הרבה שאלות נשאלות כאן- איך הייתי איתו וחשבתי שאולי זה האדם שלי ודקה אחרי הפרידה הקלה? מה זה אומר על שיקול הדעת שלי?

אבל מסתבר שהגורל עושה את שלו. ומה שלא צריך להתהוות פשוט נופל. הפלה טבעית.

לכאורה אני אמורה להרגיש נטושה. זאת ההתמחות שלי- להרגיש שנוטשים אותי. לכאורה אני אמורה להרגיש חוסר אמון כלפי אלה שהסתערו בחיזור וברגע שהדברים נעשו רציניים לא יכלו.

אבל לא.

באופן בלתי אופייני לי אני אופטימית. אני חושבת שאני בדרך הנכונה ויש לי מזל. מכל קשר מהאחרונים למדתי משהו על עצמי ועל יחסים.

והכי חשוב- למדתי שאני ראויה!

לא גבר שלא מסוגל מערער את בטחוני

לא דקה אחת של להיות במקום הזה שאני לא רצויה.

זה מרגש.עשיתי דרך

ואני מריחה כבר את הקשר הבא

רוצה כבר להגיע לתחנת הזוגיות האחרונה.

וכן, גם קצת עצובה:-)

כן, לבן שלי.שכבר שלוש שנים גדל עם שני בתים-בית אחד של אמא ובית אחר של אבא

שם בשנתיים האחרונות יש גם אישה, אותה אני מעריכה ומחבבת מרחוק

הייתי בטוחה שזה לעולם לא יגיע. הילד שלי המציא שהיא לא יכולה ללדת

ואני הרגשתי אשמה.

אבל פתאום זה בא בהפתעה. לקחתי את הבן מהגן ופתאום הוא מספר שיש לה בת בבטן,שהוא ראה אפילו צילום שלה משם בפנים.

התגובה הראשונה היתה הלם. השניה היתה שמחה בשבילם.בשביל בני.גם חשש למקומו בקונסטלציה החדשה

ואז תחושה של תראי איפה את ואיפה הוא

ואז תחושה של שחרור.זהו.אני כבר יכולה לדאוג עד הסוף לעצמי.הוא כבר במשפחה חדשה.הוא מסודר

ובעיקר התחושה שהנה באה כפרה

על המשהו האיום שקרה ושגרם לי לא להיות מסוגלת לחיות איתו יותר

יש כפרה על שברון הלב שגרמתי לו וגם לעצמי

על השקר שחייתי איתו

על הבחילות

על ההשפלות

על השנים האומללות שהייתי לבד בעולם והוא ליידי מנסה לתמוך אבל אף פעם לא יכול.

הוא קיבל את הטוב שמגיע לו. הוא והיא הרבה יותר מתאימים ממה שאנחנו היינו

אף אחד לא היה רע. פשוט לא היינו אמורים להיות הגורל זה של זאת.

שכבתי לי אתמול במיטת ההרהורים.והבנתי שיש כפרה.

עכשיו תורי.

לאחרונה התדלדלו מילותי בבלוג הזה.

לפני כשלוש וחצי שנים, עת התחלתי לכתוב פה, הייתי משפריצה מילים. לעיתים מידי יום.

לאחרונה שמתי לב שהחיים שלי התיצבו. לפעמים אני חוטפת דיכאון קל על זה שהם משעממים, אך בפועל אני שמחה

שהשכלתי להשקיט את הנחשולים שהציפו אותי. כל מה שנשאר היום זה להתמודד עם מערבולות קטנטנות וחמודות

ולצוף על הים הרגוע.

כמה אנשים שמכירים אותי בחיים האמיתיים קוראים פה. ואם פעם היה לי נוח לחשוף את עצמי, אני מודה שזה כיום מקשה עלי לכתוב פה.

פעם רציתי להשאיר חותם אצל אנשים שעברו בחיי. היום זה פחות אכפת לי.זה אני, זה לא הם כבר.

משהו נסגר בי. אני מנסה להפתח, לבטוח, לתת צ'אנס לגברים.

אבל אתמול מצאתי את עצמי עם בחור מתוק וסקסי להפליא, כזה שרוצה קשר באמת. יושבת איתו בערב מקסים בבית יין על שיראז מענג,גבינות משובחות ושיחת נפש, ומספרת לו שכמה שאני רוצה זוגיות אני מכורה ללבד הזה, הנוח והמוגן.

לצערי זה כנראה נכון. אני במלכוד...אבל מאמינה שיום אחד גם זה יפתר, בספונטאניות.

חוץ מזה, אני מסיימת את התואר השני שלי בימים אלה, כפי הנראה בציונים יפים מאוד, תוהה אם יהיו בי כוחות לדוקטורט.

נהנית מהילד שלי.זאת אולי סטייה להגיד, אבל הלוואי והיה לי גבר הורס כמוהו

מצליחה בעסקים ועובדת על פרוייקטים מרתקים

אוכלת כמו בהמה אך ממשיכה לעשות את זה לגברים (לרובם אני חושבת..)

טוחנת סרטים בלילות במערכת הקולנוע והמסך החתיכים שקניתי לעצמי בחורף

מתכננת את החופשה הבאה שלי

מי אמר ששגרה זה רע? :)

זה מצחיק שיש פה בבלוגוספירה כמה חברים שאני בעצם לא מכירה, אבל הם עברו איתי את התהליך של השנים האחרונות בפרטי פרטים.יותר מהחברים שבחוץ..