ואת כמו הרוח. שותקת.

לא מוציאה אף מילה מהפה.

את חושבת וחושבת.

כל כך הרבה מחשבות עולות לך בראש

כל כך הרבה דברים להגיד

אבל את כמו הרוח. שותקת.

זה כל כך מתסכל, כל כך מעצבן

מה שהוא,היא ומה שכולם עושים

ובא לך לצעוק, לצרוח או פשוט ללחוש את האמת

אבל עדיין, את כמו הרוח. שותקת.

ולאט לאט, בדיוק כמו הרוח,

את גוועת, נעלמת מהעולם הזה.

העלים האחרונים מתחילים לנשור,

ורק אז, פתאום, את מוצאת את קולך.

והנה עכשיו את יכולה לצעוק,

אבל הרוח נעלמה,

ואיתה גם את.