שנתיים וקצת אחרי... אני לא בולימית!!!
ואיך החלמתי זה הכי מצחיק, אבל זה קשה לאללה, את באמת צריכה להאמין שאת יפה ושיש לך הרבה מה להציע מעבר למראה.
הכרתי מישהו שבאמת אהב אותי ואמר לי שגם עם עוד 100 קילו הוא בחיים לא יפסיק לאהוב אותי.
והתחלתי לאכול מסודר שזה אומר 3 ארוחות ביום לפחות, אכלתי דבר ראשון על הבוקר גם כשלא הייתי רעבה.
וגם עם המתוקים לא הפסקתי (כי אחרת הייתי נשברת שוב בפעם המיליון) ומשלוש חפיסות שוקולד בארוחה (בזמנים שלא הייתי ב"דיאטה") ירדתי לחפיסה אחת!
הפסקתי לקחת את הכדורים ממש מזמן... (רק בפעם הראשונה עם עזרו)
עשיתי רשימה של דברים שאהבתי לעשות כשלא שקעתי בדיכאונות כמו ללכת לים (גם ביום כי אור השמש עוזר לצאת מהדיכאון, וגם בערבים...)
עשיתי ספורט זה עושה מצב רוח מעולה!
קראתי ספרים וראיתי סרטים
וגם שממש אבל ממש לא היה לי חשק הכרחתי את עצמי להתמסר לכמה מן הפעילויות הללו וזה פשוט עבד!
קראתי ש-8 שנים לוקח להתגבר על הפרעות אכילה
אז נשארו לי עוד 7
והיום אני בת 24 שוקלת בדיוק כמו ששקלתי בגיל 22, 55 קילו ואני אפילו לא מתעסקת עם המשקל בכלל
וחשוב לי לציין שגם היום יש לי בולמוסי אכילה מדי פעם (ושמתי לב שזה קורה אחרי שפיספסתי את ארוחת הבוקר) ולמדתי שזה בסדר. אני לא מושלמת וזה בסדר למעוד
אף אחד לא אמר שהחיים הם בלי בעיות - ואין דבר שאני לא יכולה להתמודד איתו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
