pochacco

וואו! אני כל כך אוהבת אותו שכבר כואב לי בלב.

הוא החבר הכי טוב שלי בעולם. וגם כשהוא מעצבן או מחצין את התכונות שאני פחות מסתדרת איתם אצלו, אני כל כך אוהבת אותו! 

הוא איש מדהים וטוב לב.

עכשיו הוא שוב לוחם וחוזר פחות הביתה, ופחות אפשר לדבר בטלפון. ניתקנו כרגע את הטלפון... שיחה לפני השינה - יש לו סיור בשלוש לפנות בוקר. אני לא יכולה שלא לבכות אחרי שיחה כזו, ולא מעצבות, אלא מגעגוע שמציף אותי בפתאומיות שכזו. הערכה אדירה לאיש היקר לי מכל, שתמיד שם בשבילי. הרבה פעמים העצות שלו מציקות, והשקט שלו מסעיר והאדישות שלו מקוממת, אבל הוא מאזן אותי. הוא שווי משקלי. אנחנו בהמון פנים הפכים מוחלטים ושנינו פותחים עולמות ודעות אחד לשניה, חושפים את האמצע ומלמדים את האחר.

תודה שיש לי אותו.

אני מתגעגעת.

אחת המטרות שלי כרגע זה לחזור לכתוב...

איך אני עושה את זה?

איך אני נזכרת מה גרם לי לכתוב פעם, ואיך זה כל כך זרם?

זה חסר לי...

לאיפה נעלמו כל האנשים הטובים? הקרובים?

אולי הגיע הזמן לתוח דף חדש עם אנשים חדשים.