אני
מתגעגע לבחורון מאוד. זה מפתיע אותי מאוד אני מניח, למרות שמצד שני זה לא צריך
להפתיע אותי בכלל ובעצם רק לשמח אותי. אני מכיר אותו בקושי שלוש שעות נטו פנים אל
פנים, לפחות בתקופת ההיכרות הנוכחית, ובכל זאת ההרגשה של הציפייה אל סוף השבוע הבא
היא כאילו אני כבר ממש מחכה לאיזה פרס שמובטח לי. כמעט כאילו זה איזה צעצוע שאני
מחכה לו כבר ממש הרבה זמן. אני בהחלט חושב שהתחושה עצמה היא ילדותית ובכלל לא בטוח
שיש ביסוס רב מאחוריה על כך שיהיה כה מדהים כשבאמת ניפגש. זה גם לא שמפגש של שלוש
שעות מספיק מאפשר לי לזכור כיצד הבנאדם נראה בכלל. כן, אני זוכר את המראה הבסיסי,
אבל הניואנסים של הפרצוף נעלמים מהזיכרון אחרי זמן מה. ובכל זאת, אני ממש סופר את
הימים עד שאני אפגוש אותו. יש בזה חלק ממש מענה, ובאמת מרגיז לחשוב שיש סיכוי טוב
שאין הרבה יותר מידי ביסוס מאחורי זה. בינתיים אני מעביר את השבוע, ויצא לנו לדבר
שלוש פעמים במהלך השבוע, בזמן שאול מצידו שהוא מצץ מהמעט זמן שיש לו בצבא. כל פעם
זה היה שיחה של בין חמש דקות לרבע שעה, והיה כל כך כיף לדבר איתו בכל אחת מהפעמים
האלה, אפילו שזה מוזר להרגיש תחושה כזאת כלפי שיחה שמטבעה אין בה הרבה יותר מידי
עומק עקב ההיכרות הבאמת קצרה שלנו. ההרגשה היא שגם הוא מביע עניין ורצון בי, למרות
שקצת יותר קשה להרגיש את זה כשאני כאן והוא העסוק מבינינו, ומתוך ההיכרות עם
הצדדים הילדותיים שבי אני יודע שכשאני רוצה משהו אני לרוב נוטה לרצות אותו
בהתלהבות שהיא קצת מעבר ללוגיקה. כתוצאה, ההנחה המתבקשת כרגע, חסרת הביטחון עצמי
שלי, היא שאני רוצה את זה יותר ממנו. אבל אין לי סיבה אמיתית להניח את זה. בינתיים
הוא הספיק להודיע לי שגם הוא רכש כרטיס להופעה של יהודית רביץ בידיעה ברורה שאני
אהיה שם, והבהרתי לי שחצי מחוג מרעי בערך יהיה שם, שזה כנראה יעל, יעל, תמי, מיכל,
נטע, סיס, ענבל, רעות והזרועה עוד נטויה. כשמוסיפים את העובדה הזאת לכך שהוא רצה
לפגוש בי לראשונה בידיעה שיש סיכוי שחברי יהיו באזור שלי מרגיעה אותי לגבי כל
סוגיית הארוניות שלו שאני עדיין כלל לא יודע את תוכנה עד הסוף. הסופ"ש הבא,
כמות הזמן שנמצא זה עבור זה והצורה שבה נבלה את הזמן תהיה אינדיקציה לא רעה לסוג
הקשר שנוכל, אם נרצה, לבנות בינינו.
בינתיים,
בקלות רבה, כמה שירים מתוך האלבום החדש של Nightwish הפכו לי להיות מאוד מזוהים
איתו, בערך באותה המידה ש Roosterspur Bridge של טורי הפך בזמנו להיות מאוד
מזוהה עם אודי, פשוט שזה שיר שמאוד ריגש אותי ושהכרתי בערך באותו הזמן שאודי הפך
להיות אושיה בחיי. מדובר בעיקר ב The Poet and the Pendulum ו Amaranth הנהדרים, ונדמה לי שהם כבר
מקושרים אליו יותר מכמה שהשיר של טורי היה מקושר בזמנו לאודי. יש גם לציין שהשיר
הזה כבר מזמן לא מקושר אליו – אני כבר לא נזכר בו מעצם שמיעת השיר.
נותרתי
היום בבית. קפץ עלי מעין חולי שכזה פתאום כבר אתמול, ולא ראיתי שום טעם להקצין
אותו היום בזה שאני אגיע למעבדה בכוח. זה לא היה מאוד לא צפוי כי גם שנה שעברה,
בדיוק באותה התקופה, כשבועיים לפני תחילת הלימודים, קפצה עלי מחלה. בעוד שאתמול
הייתי במעבדה והיו לי גלים באים והולכים של תחושה כללית לא מוצלחת, שנה שעברה היתה
תחושה רעה ברורה שהלכה והתגברה ככל שהיום המשיך. השלב שבו אני ויעל החלטנו שהגיע
הזמן שאלך הביתה היה כשהשתמשתי ב Cathode Buffer X10 כדי להטעין את הג'ל שהרצתי
במקום למהול אותו לריכוז X1, וכשפתאום כל הדוגמאות התחילו לצוף כלפי מעלה הוחלט
שעלי לעזוב את השטח. זה היה איום ונורא משום שהייתי באותו יום עם אופניים במעבדה
והיה ממש חם בחוץ, ולחזור הביתה ככה באמצע היום עם אופניים כשאני חולה היה אחד
הדברים הפחות מהנים שעברתי.
אני
מנצל את היום בבית. עשיתי קצת עבודות ניקיון ודברים כאלה, ויש לי תחושה שמתישהו
אני ארגיש צורך לחזור ולישון, על אף שביממה הראשונה, אם סוכמים את הכל, ישנתי כ 12
שעות. זה נותן לי כרגע יותר מידי זמן שבמהלכו אני לא עסוק, ואני לא רוצה זמן כזה
כרגע כי זה גורם לי יותר מידי לחשוב על הבחורון. כך או כך, ביום שני אני ואיתן
אמרנו שניפגש שוב היום, הפעם אצלי. אני מקווה שאני אהיה מתפקד מספיק כדי שתוכנית זו
תוכל לצאת אל הפועל. כרגע אני עדיין לא ממש יודע מה לעדכן אותו, אם בכלל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
