נשמה תוהה

נראה לי שזה השיר שיחזיר אותי הכי רחוק לאחור

יותר מכך, 

את הסיפור הזה אני בכלל לא זוכר

רק שמעתי אותו מאמ שלי כמה פעמים

יש לי בן דוד בשם שרון

צעיר ממני בשלוש שנים

כשאמא שלו היתה בחדר לידה

ואנחנו בחדר המתנה

לפחות על פי הסיפורים של אמא שלי

עמדתי על ספסל

והתחלתי לשיר את השיר הזה

זה מסתדר כרונולוגית כי הייתי בן שנתיים וחצי כשהשיר הוצג בפסטיבל שירי ילדים

והאמת שאני מאוד אוהב את השיר הזה

משהו בצורת ההגשה של ג'וזי כץ

עם העובדה שזה  בכל זאת שיר ילדות

בלי קשר לסיפור מחדר הלידה

מחזיר אותי תמיד לאחור

וככל שאני מתבגר

זה מרגש אותי יותר

אולי בגלל הגעגוע לילדות שהולכת ומתרחקת