| 2/2010
הלב ממריא מכבי
אני כותב את הפוסט הזה כאן ולא ב"סוספורט", הבלוג הספורטיבי שלי, כי הקשר בין הנושא לבין ספורט הוא משני ביותר. אבל אתם יכולים לראות בו גם סוג של קידום מכירות לבלוג ההוא. אם אתם בענייני ספורט, אתם מוזמנים לבקר.
מוסף הספורט של ידיעות אחרונות חשף אתמול את פרשת "פנאן טורס"
- עוד שלד מבאיש מתוך ארון השלדים העצום (מה ארון? האנגר!) של מנהל מכבי
ת"א לשעבר מוני פנאן ז"ל. לא מדובר על פרשה בסדר הגודל של "הבנק של פנאן"
(האיש, מסתבר, היה פשוט תאגיד ענק: בנק, חברת נסיעות... מה עוד יתגלה
שם?), והיא גם לא קשורה אליה ישירות (למעט כמובן מעורבותו לכאורה של
פנאן). אבל אריה מליניאק, באותה כתבה בידיעות אחרונות, רומז שמציאת האנשים
שנהנו לכאורה משירותיו הטובים של "פנאן טורס", עשויה להוות קצה חוט בחקירה
שמנהלות רשויות המס בעניין ה"בנק".
אני מוצא קשר אחר בין
הדברים. מכל מה שנחשף (ובוודאי עוד ייחשף) אודות פעילותו המפוקפקת
(לכאורה) והעניפה של מר פנאן, עולה בעקביות צחנה קשה של תאוות בצע חסרת בושה ונהנתנות נטולת מעצורים. מרגיזים אותי כל אותם אנשים שמרוויחים מיליונים ושיכלו לגלגל את
כספיהם באפיקים סולידיים ולגיטימיים, אך בחרו, בעבור עוד כמה אחוזי תשואה,
להפקיד אותם (לכאורה ועל פי החשדות) אצל פנאן; מעצבנים אותי האנשים
שיכולים מן הסתם להרשות לעצמם לרכוש כרטיסי טיסה במחיר מלא כמו כולם, אך
בחרו בהנחה המפוקפקת שקימבן להם מנהל מכבי ת"א.
לכל "פרשות פנאן" יש, כך נראה, דפוס אחיד שביסודותיו עומד דבר אחד: הכסף. וכשהכסף נעלם, וכשהאיש שעמד במרכז בחר להסתלק מן העולם הזה, קרס המבנה הזה ברעש, תוך שהוא מותיר אחריו את אותם נהנתנים כשהם מתפתלים, מתחמקים, משקרים, מסלפים, מאשימים, מצביעים על אחרים, מערימים ומטייחים. איזה יופי, כמה מלבב. והאמת? כנראה שמגיע להם. השמחה הזאת לאיד היא אולי שמחה קטנה מאוד, אבל בחייך בנאדם, יש לך מיליון שקל מיותרים? שים אותם בפק"מ או בקופת גמל, או קנה מניות ואג"חים כמו כולם. מה דחוף לך להפקיד את הכסף, מכל האפשרויות שעומדות בפניך, דווקא אצל פנאן? יתכן מאוד כי חלק מאותם אנשים באמת אהבו את פנאן ועשו זאת בתום לב ומתוך אמונה בו, אבל גם אז היו צריכים לדעת את הסיכונים. אך, כאמור, כנראה שתאוות הבצע סינוורה אותם, וחבל.
אם יש לקח ומוסר השכל מהפנאניאדה הזאת הרי שהוא "והצנע לכת". כלומר, בטווח הארוך, הצניעות והענווה משתלמות, ויש מחיר לחזירות ולתאוות הבצע. העולם הזה מאיר פנים לבעלי ממון, אין ספק, אבל הוא לא תמיד סלחני לחזירים שביניהם, ויש בכך מן הנחמה. תמיד קינאתי, ומן הסתם אמשיך לקנא, באנשים שיודעים לעשות כסף. אבל עשיית כסף לא חייבת לגרור איתה התנהלות ראוותנית ותאוותנית. זה לגיטימי ליהנות מהכסף שלך, ומותר לנסות להגדיל אותו, אבל אפשר לעשות זאת באופן צנוע יותר ועם זאת לא פחות מספק.
| |
|