| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 5/2005
 האדומים הנכונים
כל חובב כדורגל שגדל בשנות ה-80, כמוני, התחנך על המיתוס של ליברפול, אותה קבוצה ענקית ששבתה אז את דימיוננו. וכשאני אומר "דימיוננו" אני מתכוון לכך מילולית: שידורים ישירים שבועיים הרי לא היו לנו ונאלצנו להסתפק בתקצירים או בגזירת תמונות של איאן ראש מהעיתון.
מאז 1985 השם של ליברפול נקשר בעיקר בטרגדיות - אמיתיות וספורטיביות. בשנים האחרונות, למרות כמה שחקנים טובים שעברו בה, היא ניפקה בדרך כלל כדורגל תמוה ומכוער ולא ממש הסעירה את דמיונו של אף אחד. דור שלם של אוהדים גדל בלי המיתוס ונפל בציפורניהן של המפלצות ממנצ'סטר, לונדון, מילאנו, טורינו ומדריד.
אבל הלילה, למרות שהכדורגל שלה לא היה גדול, זה נגמר. 20 שנים קשות הסתיימו כמו שסיפורי הכדורגל הכי טובים מסתיימים - עם הפרס הכי יוקרתי.
לא כדורגל גדול, כאמור, אבל עם המון המון נשמה, לחימה, רצון ואמונה. בדיוק מה שלא היה לחבורת הכוכבים בלבן.
אז לפחות לערב אחד גרמה לי ליברפול להרגיש שוב כמו ילד, להתרגש ולהתלהב כמו בימים התמימים ההם. ועל כך אין לי מה לומר חוץ מאשר, פשוט, תודה.
אני כבר לא יכול לחכות למחר. כדי לגזור את התמונה של סטיבן ג'רארד מהעיתון, אלא מה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
